דחוף . מה אתם חושבים על מה שכתבתי?

יש לי מסקרה אסור לי
לבכות,
בלי זכויות
זה ליחיות
לעשות
לצפות
שהכל יהיה מושלם הכל ורוד.
כמו הדמיון שלי,
החלומות ה"אפורים" שלי
מדברים על זה.
לחיות עם פציעות ,
ומיליון חרטות.
משחקת אותה כאילו הכל בידיים שלי.
הכל בשליטתי.
ואין אחד שיכול להוציא אותי מדעתי.
אבל.. למעשה יש לא אחד אלה הרבה,
וזה הולך ומתרבה,
אנשים מסתירים
משקרים
מאכזבים
מצפים
מימני לקצת יותר מידי,
ניסיתי לעצור אבל זה כמו רכבת הרים אבל נוסעת בלי מעצור.
מבטיחה שאני יכולה ליראות את זה יותר טוב מי זה ,
אם זה היה כזה ..
אבל זה לא.
אני לא מפונקת, פשוט יודעת בגיל צעיר מידי מה זה "לחיות"
לעגל פינות לשקר שהכל בסדר.
מפחדת לחיות את המחר.
ואם היה אתמול אז למה שלא יהיה מחר?
אני חיה על רצף של שאלות,
אלפי סגנונות.
ובעיקר? למדתי לבד
איך לחיות.