אני מתחנן שתקראו את זה אני באמת גאה בעצמי, בבקשהה

התחלתי את השנה בהרגשות קשות מאוד, אחרי שעברתי ניתוק קשר מאוד כואב עם מישהי שמאוד אהבתי, בן אדם שלא הכי משקיע בלימודים והייתי על ממוצע 77 והיה לי מצב חברתי לא הכי טוב שנה שעברה, הקמתי את עצמי על הרגליים הכרתי חברים, ובנובמבר לקחתי החלטה שאני משקיע בלימודים. קיבלתי את תעודת מצטיין בגדנע בתחילת השנה, העליתי את הממוצע שלי מ77 ל94 בלימודים בקפיצה של עשר נקודות בממוצע כל מחצית, קיבלתי ציוני הגשה מדהימים יחד עם התמודדות עם תסמונת טורט וחרדות שמתגברות לי כשאני בלחץ וזה מאוד מקשה עליי ללמוד, התקבלתי לבית ספר למשחק, עשיתי מופע, הצטלמתי לפרסומת. ב19 באפריל, הצגתי פרויקט יזמות על טורט מול ראש העיר וסגנית העירייה מתוך 10 מתמודייל זכיתי מקום שני ואני היחיד שלא גמגם או איבד חוט מחשבה ועוד עם טורט!! בפרויקט לראש העיר היו שאלות להתקיל איתם את כולם, ומה הוא אמר לי אחרי שהצגתי? "אין מה לי במה להתקיל אותך". עשיתי 188 שעות התנדבות השנה, אני הולך לקבל תעודת הצטיינות חברתית מהמחנכת שלי ויש לי כלכך הרבה יותר חברים השנה, אני בתהליך אודישנים לסדרה, עיף לי בבית ספר כי הוא מכיל ומקבת והמורים אוהבים אותי יותר מכולם וגם המחנכת שלי, כשהיא ראתה אותי מציג את הפרויקט היא חייכה חיוך מגאווה שהראה אהבה והערכה הם מתים עליי ומעריכים אותי ואת הדרך והשינוי שעשיתי השנה. אני לפעמים מרגיש שאני לא מספיק מעריך את עצמי, אבל אני כלכך שמח וטוב לי. מי שקשה לו, קחו את עצמכם ותשקיעו אני מאמין בכם, רק טוב יהיה בסוף. איך אני מרגיע את ההתלהבות שלי?