נמאס לי שכולם חושבים שאני טיפשה

שואל השאלה:
או כל מני חברים שלי שמתים על לזלזל בי ולשאול אותי שאלות שיקטינו אותי . סתם ידיד שלי שאל אותי לא מזמן "כמה את חושבת שאת חכמה מ1-10" וידעתי שזה בוודאות שאלה שהוא אמר כדי לנסות להסתבלט עליי

למשפחה שלך, לחברים, לסביבה, לכולם יהיה מה להגיד. ובדיוק בגלל זה תוכיחי לעצמך וגם להם אחרת. למרות שאת לא צריכה להוכיח את עצמך כל עוד את יודעת ושאת תצליחי. נטו בשביל עצמך.

סתם דוגמא כשהם אומרים תבקשי עזרה מאח שלך זה לא בהכרח אומר שהם מזלזלים.
הקטע עם אחותך תגידי להם- ה בול מה שאמרתי!
לאט לאט תדאגי להראות שאת כבר ידת את זה ממקודם, אבל עם זאת אל תזייפי מה שאת לא ידועת.
מה שאת יודעת ומבינה תדאגי להראות את זה
*אל תישארי עם הטכניקה הזאת להרבה זמן כי את תלמד את עצמך להיו כזאת בכללי וזה לא טוב

שואל השאלה:
אני אומרת להם ואני מתעצבנת עליהם על זה. זה קרה לא מזמן עם אבא שלי . אני אמרתי לו משהו כמה פעמים והוא לא לקח ברצינות ואז כשאחותי אמרה אותו דבר הוא לקח ברצינות.
אז צעקתי " למה כשהיא אומרת את זה אתה ישר מקשיב לה כאילו זאת עובדה אבל כשאני אמרתי אותי דבר לפני 10 פעמים אתה מזלזל ולא לוקח ברצינות" אבל הוא פשוט התעלם ודיבר על משהו אחר

שואל השאלה:
זה כן שהם מזלזלים זה כי הם חושבים שהוא יותר חכם ממני ויודע יותר טוב ממני למרות שהוא לא

הייתי שם.
אבא אמר לי שאני כלומניק אפס לא-יוצלח שלא שווה כלום.
אמא אמרה לי שלא יצא ממני שום דבר ושלא אגיע לשום מקום.
את אחותי הקטנה תמיד שיבחו ותמכו וכו'.
תמיד חשבתי שאני לא טוב מספיק ולא היה לי ביטחון עצמי כי הייתי מביט בגאונים ובמוצלחים ביותר ומשווה אותי ואת היכולות והביצועים שלי אליהם.
עד שיום אחד הסתכלתי סביב וקלטתי שרגע אחד, אני דווקא הרבה יותר מעבר לממוצע, ואולי אני לא איינשטיין אבל אני דווקא כן בעל שכל דיי חזק.
והיום אני יודע שסה"כ יש לי הפרעות קשב וריכוז, ומבין שהם השליכו עליי את התיסכולים האישיים שלהם.
עכשיו יש לי עבודה טובה, מעריכים אותי מאוד, נפשתי בדובאי ועוד כול מיני ערים במדינות שונות, והחיים דיי טובים.
אז עצה שלי: תתעלמי, שילחי את כולם לעזאזל (בתוך הלב), והעיקר שאת יודעת מה את שווה ותמשיכי לעשות את המיטב שלך לעשות חיל.

אגב, בהנחה שאח שלך אוהב אותך ומשתדל *לנסות* לעזור, אז לעולם לא מזיק דווקא כן לפנות אליו. קודם כול כי זה טוב לדעת לבקש עזרה ושאין בזה שום בושה, קל וחומר להיתמך ולסמוך על המישפחה, לשם-כך הם שם. וגם משום שלעיתים לאנשים אחרים יש זווית ראייה שונה שהם יכולים לתרום או שהם יכולים לומר משהוא שיגרום לך לעשות קשרים בין דברים באופן שלא היית מצליחה להעלות בראש לבד ואז את מגיעה בעצמך לפיתרון.