מה דעתכם על המכתב התנצלות הזה שכתבתי לחברי?

הו, התנצלותי הכנה, נשמה שברירית יקרה, על הכאב העצום שגרמתי לך בשנינות ובציניות שאין שני לו.

נראה שהמילים שלי חתכו את הלב שלך כמו סכין חמאה דרך גוש טופו. איך יכולתי להיות כל כך טיפש ולצפות ממך להעריך את אמנות הציניות העדינה?

אתה מבין, ציניות היא כמו ריקוד עדין בין אינטליגנציה להומור, ריקוד שלא כולם יכולים להשתתף בו בחן.
אבוי, לא הצלחתי לשקול את הרגישויות העדינות שלך ועכשיו מוצא את עצמי טובע בים של חרטה.

אבל אל תפחד, כי למדתי את הלקח שלי! מעתה והלאה, אאפס את עצמי מלשחרר את מלוא הכוח של לשוני החדה כתער על האגו העדין שלך.

אני אדרוך על שביל הנימוס, אעמוד על קצות האצבעות סביב הרגשות השבריריים שלך כמו בלרינה בשדה מוקשים.

הו, הטרגדיות שפוקדות אותנו כשציניות פוגשת רגישות! זה כמו לערבב שמן ומים, או לנסות להכניס יתד מרובע לחור עגול. יש דברים שפשוט לא מתערבבים היטב, וככל הנראה, ציניות והרגשות שלך הם שילוב מגעיל כזה.