9 תשובות
מתפלל שיקרה לי גם
לא קיבלתי המלצה דרך פסיכולוג,קיבלתי דרך מלווה בבית ספר
את פשוט צריכה מישהו שמכיר אותך טוב
את פשוט צריכה מישהו שמכיר אותך טוב
אנונימית
אני גם הייתי במצב דומה לשאלך חודש לפני הגיוס קשה להשיג חוות דעת בזמן קצר אבל זה אפשרי אני פניתי לאיזה קבן אזרחי בשם אמיר שיפר עשה לי חוות דעת דחופה לפני הגיוס אבל הבעיה שהוא דורש המון כסף אז זה יכול להיות בעיה אני מציע לך אולי לנסות לראות באינטרנט פסיכיאטרים פסיכולוגים ואפילו דרך קופת חולים אם יש מרגע לרגע גם חוות דעת תפקודית ממסגרת וכול גורם שהוא מכיר אותך ויכול לסייע לך כלשהי ולנסות לשלוח למיטב ולהתעקש לראות קבן ביום הגיוס להציק להם כמה שיותר ובמקרה הכי גרוע אם את לא מצליחה לסרב ביום הגיוס ולהתעקש לראות קבן וכמובן אם את מצליחה להשיג מסמכים תביא אתך גם ליום הגיוס יכול מאוד לעזור מבין מאוד את הרגשה של המצב הנפשי הזה לא קל בכלל תישארי חזקה מאחל לך המון בראיות ובהצלחה בהמשך
ראיתי את השאלה שלך בפרטי סורי שאני לא יכול להגיב אין לי מספיק פרחים בסדר שאני יענה לך פה?
שואל השאלה:
כן זה בסדר
כן זה בסדר
אנונימית
תראי הוא באמת לוקח המון כסף לחוות דעת שאם יש לך בעיה אם כסף יכול להיות לא אופציה אבל החוות דעת שלו כן עזרה לי מול הצבא בסופו של דבר מה שתגיד לו סביר להניח זה מה שהוא יכתוב קחי בחשבון שצבא לא חייב להתייחס לחוות הדעת אבל ברוב המקרים זה הם מתייחסים לפחות ככה זה היה אצלי
שואל השאלה:
תודהה שעניתת
כסף זה לא בעיה כל עוד זה לא יתבזבז
תודהה שעניתת
כסף זה לא בעיה כל עוד זה לא יתבזבז
אנונימית
בסדר גמור שמחתי לעזור אם את תצטרכי עוד עזרה תפני בכיף שהיה לך מצב נפשי שקט וכול יהיה בסדר הסוף
אני בעיקרון השתחררתי על נפשי באמצע השירות ממש לפני חודשיים.
זה התחיל בזה שהיה לי קב"ן בבסיס שלא ממש עניינתי אותו בהתחלה, הביאו לי לחתום ימים בבית כי המצב שלי היה לא משהו, נסעתי למיון בבית חולים כשהייתי בבית, פגשתי פסיכיאטרית והיא הביאה לי סיכום מיון שבו כתבה איך היא תיארה אותי, ומה סיפרתי לה (דיכאונות, מחשבות אובדניות), אגב שעלה 1100 אבל על חשבון הצבא כי נחשבתי חייל עדיין מן הסתם.
עם הסיכום הזה הלכתי לקב"ן אחר בגזרה שלי כמובן שהמפקדים מעודכנים, ספרתי לו מה עובר עליי ושהיו לי דברים קיצוניים עם האובדנות, באותו רגע היה ברור שזה שחרור, פגשתי פסיכיאטר צבאי שבסופו של דבר הוא התחנה האחרונה לשחרור והופ פטור.
בתקופת מלשביות אני לא בטוח איך זה עובד, מקסימום לא תמצאי מישהו לחוות דעת, כשתהיי בתוך הצבא תהיה לך גם הזדמנות להוציא פטור זה עוד לא אבוד. תבקשי קב"ן אם את רואה שמורחים אותך תתחילי להלחיץ את המפקדים שלך, תראי סימנים של דיכאון, ותקשיבי שבאמת הכי טוב זה להגזים, גם אם את לא באמת אובדנית כדאי לך להגיד שאת כן ולהראות סימנים למפקדים כי זה פשוט יעזור לך לראות את הקב"ן מהר ויעלה את הסיכויים שלך לשחרור. באופן כללי צה"ל יעדיף לשחרר גם את מי שמחרטט, לא לוקחים סיכונים אבל צריך לחרטט טוב אם המצב הנפשי לא באמת כזה גרוע.
עדיף לך לחרטט עכשיו מאשר לא לחרטט אחרי זה כי יש אנשים שצה"ל באמת לא מתאים להם. אם את רוצה פטור בדוק בדוק בטירונות, כשתראי קב"ן אחרי שקצת הלחצת את המפקדים, ספרי לו ששיחקת עם הנשק וכיוונת אותו עליך וכאלה. אגב זה מה שאני ספרתי בסופו של דבר בפגישה האחרונה עם הקב"ן. קחי בחשבון שבאותו הרגע קב"ן לוקח לך את הנשק ואולי שם איתך 2 חיילות לשמור עליך אבל גם זה לא בטוח.
סתם שתדעי כל מי שמבלבל במוח שפטור הורס את העתיד וזה זה הכל שטויות, לא לקחו לי את הרשיון נהיגה, הביאו פטור על סעיף רפואי, יכול לעבוד איפה שבא לי, המגבלה היחידה זה עבודות ממשלתיות ואבטחה כי רק אלה הגופים היחידים שיכולים לראות על מה השתחררתי.
וכשיהיה לך פטור את לא חייבת לפרט לכל מני בעלי עסקים על מה קיבלת פטור, פשוט אומרת רפואי. זה לפי חוק אסור למעסיק לשקול את קבלתך לעבודה בגלל פטור צבאי.
תעשי תשיקולים שלך בהצלחה לך
זה התחיל בזה שהיה לי קב"ן בבסיס שלא ממש עניינתי אותו בהתחלה, הביאו לי לחתום ימים בבית כי המצב שלי היה לא משהו, נסעתי למיון בבית חולים כשהייתי בבית, פגשתי פסיכיאטרית והיא הביאה לי סיכום מיון שבו כתבה איך היא תיארה אותי, ומה סיפרתי לה (דיכאונות, מחשבות אובדניות), אגב שעלה 1100 אבל על חשבון הצבא כי נחשבתי חייל עדיין מן הסתם.
עם הסיכום הזה הלכתי לקב"ן אחר בגזרה שלי כמובן שהמפקדים מעודכנים, ספרתי לו מה עובר עליי ושהיו לי דברים קיצוניים עם האובדנות, באותו רגע היה ברור שזה שחרור, פגשתי פסיכיאטר צבאי שבסופו של דבר הוא התחנה האחרונה לשחרור והופ פטור.
בתקופת מלשביות אני לא בטוח איך זה עובד, מקסימום לא תמצאי מישהו לחוות דעת, כשתהיי בתוך הצבא תהיה לך גם הזדמנות להוציא פטור זה עוד לא אבוד. תבקשי קב"ן אם את רואה שמורחים אותך תתחילי להלחיץ את המפקדים שלך, תראי סימנים של דיכאון, ותקשיבי שבאמת הכי טוב זה להגזים, גם אם את לא באמת אובדנית כדאי לך להגיד שאת כן ולהראות סימנים למפקדים כי זה פשוט יעזור לך לראות את הקב"ן מהר ויעלה את הסיכויים שלך לשחרור. באופן כללי צה"ל יעדיף לשחרר גם את מי שמחרטט, לא לוקחים סיכונים אבל צריך לחרטט טוב אם המצב הנפשי לא באמת כזה גרוע.
עדיף לך לחרטט עכשיו מאשר לא לחרטט אחרי זה כי יש אנשים שצה"ל באמת לא מתאים להם. אם את רוצה פטור בדוק בדוק בטירונות, כשתראי קב"ן אחרי שקצת הלחצת את המפקדים, ספרי לו ששיחקת עם הנשק וכיוונת אותו עליך וכאלה. אגב זה מה שאני ספרתי בסופו של דבר בפגישה האחרונה עם הקב"ן. קחי בחשבון שבאותו הרגע קב"ן לוקח לך את הנשק ואולי שם איתך 2 חיילות לשמור עליך אבל גם זה לא בטוח.
סתם שתדעי כל מי שמבלבל במוח שפטור הורס את העתיד וזה זה הכל שטויות, לא לקחו לי את הרשיון נהיגה, הביאו פטור על סעיף רפואי, יכול לעבוד איפה שבא לי, המגבלה היחידה זה עבודות ממשלתיות ואבטחה כי רק אלה הגופים היחידים שיכולים לראות על מה השתחררתי.
וכשיהיה לך פטור את לא חייבת לפרט לכל מני בעלי עסקים על מה קיבלת פטור, פשוט אומרת רפואי. זה לפי חוק אסור למעסיק לשקול את קבלתך לעבודה בגלל פטור צבאי.
תעשי תשיקולים שלך בהצלחה לך
באותו הנושא: