כותבת ספר וזה הפרולוג מה דעתכם? באיזה גיל אני? (ובבקשה תכתבו הערות)

קריסטל
דממה, חושך, אולי הם עזבו אותה כשלא קיבלו תשובות? אולי הם עזבו אותה והיא תגווע?
מחשבתה קפאה, היא החלה להילחץ,
היא לא ידעה כמה זמן היא שם, אולי ימים? אולי חודשים? אולי אפילו שנים?! היא ניסתה כל דרך אפשרית להילחץ, אבל זה לא הצליח, היא אפילו לא ידעה איפה היא?
האם היא תיראה אותו שוב? האם הוא יסלח לה? האם מה שעשתה הוא דבר נסלח? האם הם ישחררו אותה? האם אי פעם הם יעזבו אותה לנפשה? מי הם בכלל? מה הם רוצים ממנה?
היא ידעה בברור שהחוטפים הם לא הוריה המאמצים לשעבר (שחטפו אותה פעמיים בעבר), כעס התבשל בליבה, היא סירבה לקרוא להם בשמותיהם, בגלל שעוללו לה כל כך הרבה סבל וכאב, אך למרות זאת יאמר לזכותם שהם היו יותר עדינים איתה.
היא שמעה צעד, והשתנקה, לא! מוחה צרח, לא שוב, אבל תוך רגע היא הרגישה את המחט דוקרת את צברה, תחושת המחט על עורה החלה להיות מוכרת, והתחושה רגע אחרי המחט של צללים שעוטפים אותה לוקחים ממנה את כל האור והצליל משאירים לה את הדממה והחושך כמו חונקים אותה למוות