תקשיבו שנייה אני באמת לא מוצאת סיבה לחיות (סטיפס להירגע אני לא אעשה משהו זאת פשוט פריקה)

אין סיבה אמיתית אבל עדיין אני חיי אז מה אכפת לי

היית בטיפול פסיכולוגי? אם לא אז מומלץ

היי, אני מבינה אותך.
החיים לפעמים נראים קשים, ולפעמים את באמת סובלת, אבל תחשבי על כל הדברים היפים שיש בחיים, על הריגוש, על השמחה, על האהבה

אם את צריכה אותי למשהו, כל דבר, את תמיד מוזמנת לכתוב לי❤

תקשיבי מניסיון שלי דבר ראשון .. לא לשתף דבר ככ אישי עם אנשים שאת לא מכירה באינטרנט כי זה יכול תגיע למצבים לא נעימים ובטח לא לשאול חוות דעת שלהם כשהם לא מוסמכים כמו פסיכיאטר או פסיכולוג .. אני חושבת שאת בתקופה מאוד לא יציבה וזה בסדר ואני מבינה את ההרגשה שלך אבל זה משהו שאת צריכה לדבר איתו על זה עם פסיכולוג זה לא משהו רע , זה פשוט משהו שיעזור לך לסדר את הרגשות שלך ולהבין יותר את עצמך

אני חיה עם בן אדם כמוך.
זה קשה מאוד. מאוד.
אבל, תדעי שמכל דבר אפשר לצאת- מכל דבר. גם אם זה נראה לך לא ריאלי.
טיפול- טיפול אצל פסיכולוג בקופה/פסיכיאטר. אני אף פעם לא באמת לקפוץ על תרופות ישר אבל יש תרופות שיכולות לעזור בחלק מהמצבים. בשביל זה צריך פסיכיאטר, במיוחד שאת אומרת שזה לאורך תקופה ארוכה.
בנוסף, לפגישה של פסיכיאטר רצוי ללכת לטיפול קוגניטיבי לאורך תקופה.
צריך לדבר.

אם את רוצה לדבר,לפרוק,לשאול, תרגישי חופשי לפנות אליי בפרטי ❤

שואל השאלה:
הייתי אצל טיפול פסיכולוגי כבר כמה פעמים נתנו לי כדורים נגד דיכאון שלא באמת עזרו לי ורק דרדרו את המצב
כרגע אני על כדורים נגד חרדה שכן קצת שיפרו אותי אבל רק קצת

גם אם זה נראה לך שזה יהיה ככה כל החיים, זה לא. החיים ארוכים ואת לא יודעת לאן הם יקחו אותך. גם אם את ממש ממש סובלת, תדעי שהכאב והדיכאון הם זמניים.
מציע לך לדבר עם פסיכולוג.

תחליפי פסיכולוג

תשלחי לי הודעה בפרטי

שואל השאלה:
זה לא זמני אם זה לפחות שמונה שנים מהחיים שלי
והחלפתי כבר שלוש פעמים זה פשוט לא עוזר לי

כן יש תרופות שיכולות לדרדר את המצב.
זה נורא.. לא כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים טובים.
את גם הולכת לטיפול תמידי?
פסיכולוג.

שואל השאלה:
לא אני הפסקתי ללכת זה פשוט לא עזר לי בשום צורה

זה נשמע לך כמו נצח, אבל זה זמני. אם את לא תוותרי לעצמך ותלכי לטיפול שיעזור לך, את תצאי מהמצב הזה. אל תוותרי לעצמך ואל תוותרי על החיים שמגיעים לך

יש אנשים שמצליחים לצאת מתקופות כאלו לבד, הם חוקרים על המצב שלהם, לומדים ואז מטפלים בעצמם.
אבל קל יותר למצוא משהו אחר.
עכשיו פסיכולוג- זה כמו נעל.
את תמדדי 10 אבל אולי רק כמה זוגות בודדים יתאימו לך.
וזה בסדר.
אני חושבת שאת לא צריכה להרים ידיים, להמשיך לחפש, זה ממש יכול לעזור

החיים הם גבהים ותהומות
לא משנה באיזה תהום את בסוף תעלי לגובה
תחיי בשביל העלייה למעלה שתחזק אותך ועל הפרס של להיות בגובה

כואב לי לקרוא את זה

העצה הכי טובה שלי למצבים כאלה
זה ללכת להכיר אנשים לחזור לקשר עם המשפחה לזרוק את החבר ולמצוא אחד חדש
לצאת יותר מהבית תמיד עוזר
לקחת כדורים פסיכיאטריים (כמובן שרק בהתייעצות עם פסיכיאטר)
ולמצוא משהו שעושה לך טוב

אני מקווה שאני עוזר

קודם כל, תחושות קשות מאד עוברות עלייך, חיבוק גדול ממני.
עברתי על מה שכתבת וקראתי שהיית בטיפול פסיכולוגי אבל הוא לא נחל הצלחה.
יש סוגי טיפול שונים, ואני מניחה שהמטפלים הקודמים שהיו לך טיפלו בשיטה הדינמית.
ניסית פעם טיפול cbt? הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי שמבוסס על כלים פרקטיים להתמודדות יום יומית עם חרדה ודיכאון, ונחל אחוזי הצלחה גבוהים מאד עם שני המקרים האלו.
בלי קשר אולי שווה לגשת לפסיכיאטר ולבקש תרופות לטיפול בדיכאון שמבוססות על ssri/snri(הכי פחות תופעות לוואי, ונהדר לאיזון מצבי הרוח). הם יתחילו להשפיע רק אחרי חודש אבל לטווח הארוך במלגרם המתאים, הם לא מייצרים נזק לגוף או למוח.

וואי משתתפת בצערך על ההרגשה הזו את כנראה עוברת דיכאון וכדאי שתטפלי בזה בהקדם האפשרי ובינתיים אם את רוצה לדבר את יכולה תמיד ❤

תקשיביי!! אל תוותרי על החיים האלה.
את חייבת להבין כמה ערך יש לזה ואיזו זכות זה לחיות!
אם תבואי ותשני משהו מעצמך תנסי להיות טיפה יותר חיובית ולדעת להגיד תודה גם על הדברים הרעים כי שום דבר לא קורה בלי סיבה, אני בטוחה שתרגישי יותר טוב תנסי להבין מה המועקה הזאת ואיך את יכולה להתקרב למשפחה.
כי את צריכה את התמיכה הזאת, תפרדי מה"חבר" שלך כי אני בטוחה שהוא חלק מהמועקה.
תהיי מי שאת ותאמיני לי שיגיעו חברות בזרם..
אני לא יולדעת בת כמה את ואני צעירה אבל אם את צריכה אותי אני באמת פה כדי להרים לך ואל תתביישי לפרוק כי על כולנו עוברות תקופות בחיים לוותר זאת לא הדרך.
כאן אם את צריכה

מוזמנת לבוא לפרטי