אין לי חברים אמיתיים, אני לא סומך על אף אחד מהם. אני מרגיש הכי אבוד בעולם אני רואה את כולם יוצאים, נהנים, ורק אני בבית כי אין לי עם מי להיפגש. ושלא תבינו לא נכון, זה מבחירה. אני יכול להציע להם אבל אני מעדיף לבד מאשר חברים צבועים. אני בלחץ גם מהשחרור וגם מזה שאני בלי חברים זה מריע את המצב, אני מרגיש אבוד, אני עובד אבל עדיין זה לא משנה. לא מרגיש שאני ממצה את עצמי אין לי כיוון אני לא יודע מה אני אוהב או מה אני רוצה לעשות. תמיד הייתי ככה. כנראה שלא באמת יהיה לכם איך לעזור אבל סתם רציתי לפרוק.