אתם חושבים שיצאתי כלבה? - קישור מצורף

כבר כמה חודשים שחבר שלי לא ככ מדבר איתי ושאנחנו לא הרבה ביחד.
הוא כן אוהב אותי וגורם לי להרגיש את זה
אבל הוא לא מדבר איתי, הוא לא כזה משתתף בשיחות, הוא יבש כבר תקופה ארוכה וכאילו הוא כבוי כל פעם שהוא ספציפית איתי, אני מאז ומתמיד מבקשת ממנו ממש כל שיחה לשתף אותי ברגשות שלו וביום יום שלו, איך הוא מרגיש, הוא אף פעם לא זורם, תמיד "הכל סבבה".
לעומת זאת כשהוא עם חברים שלו הוא בעננים, צוחק, שמח, יוצא כל יום, אפילו בעבודה הוא יותר שמח מאשר איתי, אני מן הסתם ארגיש שזה באשמתי, שאני מכבה אותו, ואני עושה הכל כדי שהוא ירגיש בנוח איתי וכדי לשמח אותו, אנחנו בתקופה קצת לחוצה גם מבחינה כלכלית, גם כי אנחנו רחוקים פיזית לתקופה הזאת. ואני חווה בדיוק את אותם הקשיים שהוא חווה ויודעת לעומק מה הוא עובר. כל פעם כשהוא ייבש איתי בשיחה, לא מדבר במשך שעות ופשוט רואה סרטונים, אני מתחננת אליו שיידבר איתי והוא אומר שהכל בסדר, באמת הגעתי למצב שאני כבר בדמעות מתחננת אליו שייספר לי למה הוא מתרחק ממני, והתשובות שלו זה ש"אני בתקופה לא טובה ואת חושבת רק על עצמך ולמה אני לא מדבר איתך" "לך יש מי שיקשיב לך, לי אין" מה?? אני כל החודשים האלה רק התחננתי שיידבר!!
בחיים שלי גם לא בתקופות הכי מזעזעות שלי לא דיברתי אליו בצורה כזאת, וזה פגע בי,
אני כבר חושבת שהוא משקר שהוא ב"חרא של תקופה" כי כמו שאמרתי הוא לא מתנהג עצוב הוא סתם לא מדבר ומייבש אותי כי הוא שקוע בסרטונים ואין לו סבלנות.
בכל יום שהוא לא עובד הוא יוצא עם חברים שלו, הגבר בן 22 ויצא אתמול לסופרלנד, צילם לי סרטונים שהוא נקרע מצחוק עם חברים שלו.
אני מתחילה להרגיש שהוא סתם עושה לי מצפון על זה שאני רומזת לו שהוא מתרחק ושהוא ה"בעיה"
אז זאת ההודעה שכתבתי לו היום, אתם חושבים שזה קיצוני? הגזמתי?