יש פה עוד אוטיסטים (כמוני) ששונאים את זה שהם בחיים לא יוכלו לנהל חיים נורמליים ולהיות כמו שצריך בחברה כמו שמצפים מאיתנו?

שואל השאלה:
לא ממש באופן מצוין אני עדיין מאוד ילדותית ומרגישה רע רוב הזמן שאני לא בסדר

שואל השאלה:
אבל אני לא מצליחה אתם לא מבינים

תהני מזה. בכל דבר יש יתרונות ויש חסרונות

מה את לא מצליחה?

שואל השאלה:
להתמיד בדברים נגיד אני צריכה להתאמן בגיטרה אבל ממש קשה לי כי יש לי עכשיו כאבי בטן מטורפים
לא להתלונן אף פעם
להיות עם משמעת עצמית ברזל
להיות חברותית
תמיד מסודרת
זה סיוט

את לא מפסיקה לחשוב על זה כאילו

שואל השאלה:
על מה?

היי אנונימית, שומעת שהאבחנה הזאת מגיעה על רקע תחושה כללית שיש לך כבר הרבה זמן, שמשהו בך שונה ו"לא בסדר", שאת לא מנהלת את החיים כפי שהיית רוצה.
ונשמע שהאבחנה מצד אחד נותנת הסבר למצב, אבל מצד שני גם קצת מייאשת... מרגיש כאילו יותר קשה לעקוף או להתמודד עם הדברים, כשהם תחת ההגדרה של "אוטיזם". אבל בעצם, המציאות לא מחייבת שכך הדברים יהיו תמיד...
האם מאז האבחנה היית בטיפול רגשי כלשהו, או שיתפת מישהו קרוב בתחושות האלו? יכול להיות שזה יכול לעשות סדר, לדעת למה לצפות, ומה הכלים שאת יכולה להיעזר בהם כדי להתגבר על חלק מהקשיים.
את מוזמנת להתייעץ גם איתנו אם תרגישי צורך (חפשי "מענה ברשת" בגוגל, אפשר גם באופן אנונימי), נשמח להקשיב ולעזור:)