חזרתי מדוכאת מהסרט של ברבי

להגיד לעצמך שזה רק סרט והכל טוב

סרט לא משהו
מטיף

לשמוח מהדברים שיש לך בחיים, you are kenough

אוקי, שלב ראשון להבין למה את חזרת מדוכאת

תמיד תזכרי שלא משנה מה את kenough

שואל השאלה:
כי היה חלק ממש עצוב שעשה לי לבכות כי יש לי איזה קטע לבכות מהחיים וכאילו המשמעות של החיים שם ממש עצובה והיה את החלק עם השיר של בילי אייליש עם הסרטונים של הילדים והמבוגרים ואני בוכה מכמה שהזמן עובר מהר ורגע אחד אתה ילד רגע שני אתה זקן(לא להעביר ביקורת על החפירה אני במצב רגשי קשה)

מה שאני עושה זה להסתכל על חצי הכס המלאה. אל תחשבי על זה כזמן עד המוות. תחשבי על זה כזמן שנותר לך לחיות, ובאמת תביני שהוא קצוב, ולא כדאי לבזבז אותו סתם. תעשי את המיטב שלך בכל יום, ותהיי חיובית. דרך למינימום חרטות אפשרי כשיגיע הרגע. באמת, עם כמה שזה קלישתאי, תחיי כל יום כאילו מחר תמותי. זאת לא לומר שתהיי בזבזנית וחסרת אחריות, אלא שתשדרי חיוביות לסביבה :)

למה חזרת מדוכאת אם כבר אופנהיימר