איך אני יודעת אם אני בדיכאון או סתם בתקופה קשה?

שזה תקופתי
תנסי להתנתק מהסיטואציה ולחשוב על זב

שואל השאלה:
^מה זאת אומרת? ואז איך אני אדע?

דיכאון זה משהו שאי אפשר לפספס ולכולם יש תקופות קשות אז די אפשר להבדיל תשאלי את עצמך תקראי על זה בגוגל תבדקי עם עצמך מה קורה לך ביומיום

הייתי ממליצה לחכות עם זה עד אחרי המלחמה. אנחנו כרגע בסיטואציה בה להרבה אנשים יש התנהגות אבנורמלית.
אבל עקרונית בדכאון יש אפיזודות של כשבועיים בהן את חווה שלל תסמינים שמזוהים עם ההפרעה- בהן אינסומניה או שינת יתר, שינוי במשקל, אנהדוניה, חוסר מוטיבציה לעסוק בפעילויות שבעבר הסבו הנאה ועוד.
לכן אם את מעוניינת לדעת אם את לוקה בדכאון פשוט תחשבי אם את מתאימה להגדרה הזו. שבועיים- לא כמה ימים. כמה סימפטומים- לא אחד.

היי אנונימית יקרה,

שמחתי שאת משתפת , אלו ימים קשים ורבים מרגישים דיכאון מהמצב.
כדאי שתחשבי אם ההרגשה שלך התחילה לפני שהמלחמה פרצה או לאחר מכן וכתוצאה מהמלחמה.
כדאי שתדברי עם מבוגר שאת סומכת עליו , בבית ומחוץ לבית.

אם את צריכה לדבר עם מישהו נוסף תוכלי גם לפנות באופן אנונימי:
לער"ן באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, במייל: https://sahar.org.il/email-assistance/
לעלם באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-9424062, במייל: [email protected].

יקרה,
שומעת שאת חווה ימים לא קלים. יתכן שאת חשה כבדות, קושי להיכנס לפעולה.. אולי את מרגישה חוסר עניין בדברים שעד לאחרונה נהנית מהם וזה מתסכל כי אין לאן לברוח מהעצב.. אולי את מחפשת נחמה ברשתות, משהו מרגש ומעורר עניין.. אבל כבר כל ההודעות נפתחו ולא היה שם שום דבר שיכול להוציא אותך מהדכדוך.. כל ההודעות מסתובבות סביב המצב בארץ.. אולי את משתוקקת, כמו כולנו, לשמוע משהו חדש, אירוע משמח שיעלה חיוך על הפנים, שיכניס אור בנשמה.. משהו שיעלה את המורל וייתן דחיפה לחזור לחוות את החיים במלא עוצמתם..

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

שואל השאלה:
תודה על התמיכה שאתם מציעים.
למען האמת אני לא חושבת שמה שאני מרגישה סובב סביב המצב בארץ, אף על פי שכמובן שאני מושפעת מהמלחמה ומזועזעת ממה שקורה כאן. שמיעת חדשות לגמרי לא תורמת למצב הרוח שלי, שלא לדבר על ההיתקלות במסרים פרו-פלסטיניים ברשתות החברתיות, על האזעקות ועל ההיכרות האישית עם אנשים מגוייסים או אנשים שהחיים שלהם נפגעו מהמצב במידה קיצונית, אבל בכל זאת, אני לא חושבת שזה מה שגורם לי להרגיש את מה שאני מרגישה.
אני מרגישה לא יציבה מבחינה רגשית. אני כבר לא יודעת מה קורה לי. אני עצבנית, אני מדוכדכת, אני נוטה להתפרץ ולהתעצבן על אנשים בלי שום סיבה, אני נשברת ובוכה בכל יום, אני מרגישה נורא לגבי עצמי, ואני מרגישה מרוחקת מהכל, כי אני כבר לא מסוגלת לצחוק עם חברים ולדבר איתם כאילו הכל בסדר. אני מרגישה מנותקת מהם, כאילו הם חיים על תדר אחר ועסוקים בדברים שונים לגמרי, ואני שקועה באווירה כל כך שונה. אני באמת פשוט מיואשת. אני פוגעת באנשים שחשובים לי ולא מצליחה להגיב למצבים כמו אדם נורמלי, בלי להתמלא בתסכול, בכעס או בדחף לבכות. אני באמת לא יודעת מה עובר עליי והאם זה יכול להיות דיכאון.