מה הסוד הכי גדול שלכם?

אם אני אספר לך זה כבר לא יהיה סוד ;)

את האמת אין לי סוד גדול, אין לי סוד בכלל:/

לא הבנתי את התגובה הראשונה o:

הי.. התגובה הראשונה זה הסוד שלי..

נמשכת לבנות כבר שנה וחצי
ואל תעשו לי בואי לפרטי

מזתומרת 'חולה ולא מספרת'? (:

ואי לא ממש בא לי לדבר על זה.. אבל.. אני גיליתי שיש לי משהו ואני לא הולכת לטפל בזה.. ורק אני יודעת על זה.. זה הכל..:)

בטח יש לה איידס או משהו כזה..

לא איידס.. הלוואי.. זה עוד ניתן לטיפול.. סרטן שד.. אפשר להרגיש את זה לבד..

שאלה, למרות שלא באלך לדבר על זה, למה את לא רוצה לטפל בזה? (:

אם את איבחנת סרטון שד לבד ודכאונית בגלל זה אז סליחה אבל את טיפשה
עם רופא אבחן אותך אז סורי ואני מרגישה את הכאב ככה איבדתי את אמא שלי

איידס לא ניתן לטיפול.. תלכי מהר לרופא! את רוצה למות?

מפחדת מההשלכות של לגלות את זה..
תביני.. זה מלחיץ.. רק להגיד את זה וזה מפחיד.. ממש כמו מוות שאת מודעת אליו מראש..
וכבר עבר מלא זמן, כשגיליתי את זה הייתי קטנה ולא ידעתי מה זה אפילו, ושמרתי את זה לעצמי כי לא הייתי פתוחה עם ההורים.. ואני לא רוצה לצער אותם, להפיל עליהם דבר כזה.. הם כבר סבלו מספיק מלאבד ילד..

חס וחלילה הם יכולים לאבד גם אותך, אז אולי כדי למנוע את זה- כדאי ללכת לטפל בזה? את צעירה אני מניחה? (:

טוב באמת חבל שאמרתי.. לא בא לי לשמוע את זה.. ואני לא דיכאונית בכלל.. פשוט מדחיקה את זה.. ואני חיה טוב עם זה בזמן שאם הייתי מטפלת הייתי גוססת מזמן.. יהיה טוב.. יש מישהו למעלה..

כן, אני תכף בת 17..

גם לי יש סוד כמו לתגובה הראשונה... אני מבינה אותה... רק מחלה אחרת...

הי.. מה יש לך?

זה משהו די אינטימי... ולא איידס.
ואני בת 18 ויודעת על זה מגיל 15...

אם כשאמרת 'יש מישהו למעלה' את מתכוונת להקב''ה, אז הקב''ה עוזר, הוא תמיד עוזר אבל יש תנאי, את צריכה לעזור גם לעצמך 3: ואם זה יעודד אותך, אני מציעה שתראי את הסרט 'הסוד', יש אותו ביוטיוב עם תרגום, זה לא סרט עם עלילה, זה בנוי על מחקר (:

וככל שאת יותר צעירה, ככה הסיכוי להחלים יותר גדול. (אני חושבת)

אני מאמינה ב ה', אבל הסוד זה בולשיט.

חח תאמיני לי שאני יודעת טוב מאוד שצריך לעזור לעצמנו בנוסף.. אבל אני מעדיפה ככה.. ותודה על כל האכפתיות..

והיי. ספרי למרות שזה אינטימי.. אף אחד לא מכיר אותך כאן ובטח שלא באנונימי אני בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה.. אז אני כותבת..

וואי טפלי בזה (סרטן השד) אני לא רוצה להלחיץ אבל המחלה הזאת לא נגמרת מעצמה ביום אחד להפך היא רק מתפשטת ומתפשטת.. אם ידעת על זה מגיל צעיר יכל להיות שזה היה גוש קטן שהיה אפשר לטפל בו במהירות..

החיים יקרים מדי:/ ה' נתן לך אותך, תשמרי עליהם. 'ורפא ירפא' מכאן שניתנה רשות לרופאים לרפא, ויש לך סיכוי גדול להחלים, אז אני חושבת שעדיף לנסות, מאשר שפתאום... ואז, אני מניחה, שלהורים שלך יהיה יותר קשה. אני מצטערת שאני חופרת לך, פשוט העניין הזה של לשמור מחלה בשקט ממש נוגע לי, וחשוב לי שתמשיכי לחיות:/

"הסוד הכי גדול בכל יסודות הסוד!"
- פטריק סטאר.

xd

לא אשמתי! בתגיות כתוב הומור וצחוק..,_,

זה... יהפוך לאמיתי מדי... בנתיים אני מעדיפה לא לחשוב על זה, כמו על הנכשל שלי בביולוגיה, אני לא דואגת לזה כי הנכשל לא מוחשי לגמרי. אם אני אחשוב על זה... גם ככה החיים שלי מסובכים יותר משל רוב האנשים, בלי קשר ללחץ של המחלה.

אני מכירה את זה.. גם אני לומדת שו"ת.. אבל מה לעשות.. אין לי את החוזק להתמודד עם זה והוא ברא אותי ככה.. ולצערנו לא כולם עושים בדיוק מה שכתוב.. זה פשוט קשה.. יש הבדל מאוד גדול בין הלכה למעשה.. במיוחד בעניין כזה רגיש.. ותודה לך..

נו חבל.. גם אני פחדתי שזה יהפוך לאמיתי ממש.. אבל לא קראתי מה שאני כותבת.. פשוט כתבתי וזהו.. אני לא סיפרתי את זה.. הקלדתי כמה מילים שהסבירו.. זה הכל.. אולי תרגישי קצת פחות לחץ..

להדחיק דברים זה פשוט נורא, יש לזה השלכות עצומות על העתיד כי תמיד קל יותר להשאיר את הבעיות לאחר כך. מכיתה ז' עד תחילת ט' הרגשתי שאני חולה במשהו, ישר נכנס לי לראש שזה סרטן, אני כל כך פחדתי, היו לילות שהייתי מקיאה. הכנסתי את עצמי לסרטים, ואז תפסתי את עצמי ואמרתי שאני חייבת לספר, כי אם זה באמת נכון, עדיף לטפל בזה כמה שיותר מוקדם. אבל כל פעם דחיתי את זה, כי קשה לספר, כ''כ קשה לספר. זה נשמע סיפור נורא דפוק, אבל זה מה שהרגשתי. החיים שלך יקרים מדי, גם אם הם מסובכים (: ושאלה, את באמת תחשבי על זה? o:

היה לי פעם b. f. f, האדם היחידי שאי פעם חשפתי את עצמי בפניו לגמרי. אבל אפילו לו לא סיפרתי...

ומה היה לך בסוף?. ועל מה אני אחשוב? אם לספר ולטפל בזה..?

סודי

זה הקטע בסודות, שלא מגלים אותם.

חולה ולא מספרת לאף אחד.. כמה שנים טובות..

טעות שלי, לא כתבת שתחשבי על זה. חחח סליחה (:

בסוף אני בריאה ב''ה, שלחנו גם מכתב לרב מקובל. גם אני בחיים לא הבנתי איך הם יודעים מה לענות, אבל לא יודעת למה, פשוט רציתי לשלוח מכתב (:

חחח זה בסדר:) וספרי פה.. אף אחד לא מכיר אותך.. נסי..

חחח בטח היא לא רוצה שאני יחפור לה גם! (;
❤

ל"אנונימית" גם אני סובל ממחלה מסויימת שזה לא המקום לפרט על זה.. אם את רוצה לדבר איתי על זה בפרטי את מוזמנת בכיף:)

אין לי בעיה לספר שניסיתי להתאבד וברצינות רציתי למות בכיתה ט'. אין לי בעיה לספר שניסיתי סמים. אין לי בעיה לספר שאין לי ביטחון עצמי ובעיות פסיכולוגיות ודיכאון. אין לי גם בעיה לספר שהחבר הכי טוב שלי בעולם ניתק קשר מסיבה לא מובנת ועכשיו אני לגמרי לבד. אין לי בעיה לספר הרבה דברים, ואני לא בוכה על זה בלילות... אבל אם גם המחלה תהפוך לאמיתית... זה יהיה יותר מדי... כן כן, אני מודעת לזה שאני אדם עם בעיות קלות, אבל חיים עם זה.

אין מצב שאני שופטת אותך על דבר כזה, אין לי מושג אפילו איך להעמיד את עצמי במקומך. ויש לי שאלה, את עדיין רוצה למות?

אני ערפד...

(שושש... לא לגלות)

לא, אני לא רוצה למות...
כי יש לי עדיין מטרות- אני רוצה לסיים י"ב, לנסוע לאמסטרדם (עוד חודש!), ויש לי עוד תקווה שהבחור שטען במשך שנה שהוא אוהב אותי ואני החברה הכי טובה שלו, יחזור.
ואני מאמינה בגהנום ויש לי דעות נחרצות בקשר למוות... אז אני מתמודדת.

מה שיש לך, אפשרי לטיפול?
כאילו, יש לך סיכוי להחלים? (:

אם זה סוד למה לי לספר לך?

גם אם כן, זה דורש הרבה אנרגיה שאין לי...
אני לא מסוגלת לשבת וללמוד שעתיים מתמטיקה, אני לא אתמודד עם רופאים, אני שותה 3 כדורים ביום, אחד לאנמיה ושניים לבעיות עור בפנים, גם לזה אין לי כוח... בדיקת דם פעם בחודש זה יותר מדי בשבילי.
אמא שלי תהיה בלחץ, אבא שלי יהיה בלחץ...
לכולם יש תוכניות לעתיד, לא בא לי לשבור הכל.
אם זה ניתן לטיפול, אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם זה, עדיף לצפות ב"איך פגשתי את אמא" ולחיות בשקט.

לראות איך פגשתי את אמא זה תמיד טוב (; ואת לא יודעת אם זה אפשרי לטיפול? זה משהו נדיר? o: אבחנת את זה לבד?

גם אני חולה.. מאהבה -.-