עוד מישהו פה מאובחן עם אוטיזם ולא לימדו אותו לקבל את עצמו?

שאלה חשובה, כתוב לך בביו שאתה בן 24
אתה באמת בן 24 ? כי אם כן אז זה קשור לזה שאתה גדלת בזמנים "פרימיטיבים" יותר אז זה למה לא לימדו אותך לקבל את האוטיזם בתור ילד ומתבגר כי לא היו עדיין אמצעים ומספיק מידע על אוטיזם

אני בת 25 ופשוט לא ידעתי עד עכשיו שיש לי אוטיזם אז די גדלתי בתור מישהי שאין לה כלום .-?
ועד עכשיו קשה לי להאמין לאבחון שלי שקיבלתי לפני חצי שנה...
ואני לא מקבלת את עצמי בכלל אף פעם לא

שואל השאלה:
^אז תקבלי. אל תעשי את אותה טעות שאני עושה כל פעם מחדש

אני לא מצליחה. הצבתי לעצמי סטנדטים ממש גבוהים ויש לי בעיות עם המחשבות שלי
אני יודעת שזה חסר הגיון ואני עדיין מצפה מעצמי להיות "מושלמת"

כנ"ל לגבייך^ את הילדים עם האוטיסטים מלמדים היום קבלה עצמית ואני מכיר כאלה ורובם בתפקוד גבוהה, חכמים לרובם לפחות אין יציאות שנשמעות של אוטיזם או מראה והם חונכו על קבלה עצמית, שזה חשוב כי בלי קשר לאוטיזם ברגע שאתה מבין שאם אתה שחור בסביבה של לבנים ושונה או שאתה יהודי בסביבה של גויים ואתה שונה ואם אתה אוטיזם בסביבה של לא אוטיסטים אז אתה צריך להבין שהצבע,הדת ומה שאתה אתה לא בחרת ואתה לא מתכוון לעשות למישהו רע עם זה ואתם צריכים לקבל את זה כדי להקל על הנפש גם, זה לא דבר רע להיות אוטיסטים, יש הרבה אוטיסטים הרבה יותר חכמים מניוטפיקלים-לא אוטיסטים כלומר ולא רק מבחינה של חכמה אקדמית כי זה לא הכי חשוב בחיים אלא מבחינת אמפתיה,הבנת האחר ולהבחין בין טוב לרע ומתי אתה עושה רע ומתי אתה עושה טוב והם הולכים בדרכים האלה כי האוטיזם שלהם מאפשר להם יותר לא לשים על הסביבה שחושבת שלהיות רע זה מגניב (וזה גם איזו מומחית לאוטיזם הסבירה לי) ואתם בני 24/25 אתם מספיק מבוגרים כדי להבין ולקבל את מה שהסברתי לכם

אני גדלתי בתור "הילדה החכמה שמבינה כל כך הרבה דברים, אבל נכנסת ללחץ ולהתקפי חרדה והיא עצלנית ומתעסקת יותר מדי בתחביבים שלה
ותמיד השוו אותי לאחרים.
אני עד היום מרגישה שלא מגיע לי לנוח אלא אם אני מותשת ואם אני נהנית יותר מדי זה רע ואני חייבת להיות הכי טובה ולדעת מלא דברים ולעשות מלא דברים.
ובקשר לאמפתיה, אניי שונאת כשאנשים מתלוננים על בעיות שלהם. מה הם רוצים שאני אעשה? לא יודעת מה לענות להם ואם הם בוכים אני סתם בוכה יחד איתם וזה נראה כאילו אני מחפשת צומי
אני מנסה לקבל את עצמי אבל זה קשה

אפשר שתומר לי דברים שבגלל האוטיזם שלי אז יש לי אותם כאילו אני לא יודע עם הדברים שלי זה בגלל האוטיזם או שזה פשוט האישיות שלי אז איך אני יוכל להבדיל?

אני אובחנתי לפני 17 שנה ועד היום לא השלמתי עם האבחון . אני יודעת שמבחינת מי שלא אוטיסט האוטיזם הוא חלק משמעותי ועיקרי בזהות שלנו אבל אני לא מסוגלת לראות את זה כחלק מהזהות או מהאישיות שלי בכלל.
מבחינתי המילה אוטיסט זאת קללה ועובדה שתמיד לוקחים אותנו פחות ברצינות מה שנקרא בערבון מוגבל ברגע שיודעים על האבחנה

ונשבר לי כבר לשמוע שאומרים שהאוטיסטים חכמים יותר. זה לא נכון האוטיזם לא מעלה את האינטליגנציה משום בחינה וגם אם אוטיסט חכם במשהו אין שום קשר לאוטיזם שלו.
יש גם אנשים רגילים שהם חכמים מאוד מבלי להיות אוטיסטים ,
וקל לזרוק לאוויר את הסיסמא הזאת שאוטיסטים הם חכמים בשביל לנסות לייפות את האוטיזם אבל במציאות מתייחסים אלינו כאילו שאנחנו מפגרים גמורים בהבנה של מה שקורה סביבינו ומה שמדברים אלינו

ובכלל נמאס לי שחושבים שכל דבר באישיות ובהתנהגות של מישהו שהוא אוטיסט נובע מהאוטיזם שלו. כאילו אם אובחנתי כאוטיסטית אז זהו האוטיזם זה הגזע שלי , המח שלי כל הזהות שלי המהות של החיים שלי במאה אחוז ולא פחות.
או האנשים האלה שיצא להם להכיר אוטיסט אחד או כמה אוטיסטים אחדים וחושבים שכל האוטיסטים הם בידיוק כמוהם.
יש משפט שאומר שאם פגשת אוטיסט אחד - פגשת אוטיסט אחד , ולאנשים יותר מידיי קשה להפנים אותו

הובחנתי לפני כמה חודשים אז אני לא יודע בדיוק מה קשור לרמת האוטיזם שלי או לא
לי יש בעיות תיקשורת והלהתחיל שיחות עם ילדים, להתנהג בנוח או ליצור קשר עיין זה לא בא לי טבעי ואני פשוט שאני בכיתה אני יושב בכיסא כמו רובוט, אני רוצה חברים או חברה אבל אם איך שאני מתנהג אני לא יודע.
אמרתי פעם שאני מופנם אבל היום אני לא יודע , מופנמות או אוטיזם.