10 תשובות
מבין תזכרי מה אתה רוצה להיות זה נותן דריב בחיים
שואל השאלה:
אני לא
אני לא רוצה להיות
זה הבעיה
אני לא
אני לא רוצה להיות
זה הבעיה
אנונימית
אני מבין אותך מאוד אפילו לי קשה להתמיד בעיקר בגלל שזה ממש הסוף של הלימודים ואז אני אהיה משוחרר לכמה זמן, אולי תצאי קצת להליכה למרות שאני יודע שזה יכול להיות קשה זה דווקא יכול לשחרר אותך ולעודד אותך אני מקווה שתרגישי יותר טוב
להבין מה כואב, לדבר עם אנשים ולכתוב מה שאת מרגישה כדי לנסות להבין את עצמך
זו הייתה עצה קטנה אבל אני מקווה זהיא אולי תעזור במשהו
פה אם את רוצה לדבר :)
זו הייתה עצה קטנה אבל אני מקווה זהיא אולי תעזור במשהו
פה אם את רוצה לדבר :)
היי אהובה,
שתדעי שהמון נמצאים במצב הזה לאור התקופה הזאת, אנשים איבדו חברים, איבדו משפחה, אף אחד לא מצפה ממך שתשארי שפויה בתקופה הזאת.
תקופה לגמרי קשה לכל מדינת ישראל
אני מבינה את הצער והכאב שלך ואני רוצה שתדעי שזה לא חריג בכלל.
הצעה שלי היא לבנות לך שיגרה.
ולאו דווקא אני מתכוונת לבית ספר.
אם את מחליטה שאת בבית תנסי להפיק מזה את המיטב, תכנני לך את היום לפני, תכתבי מה עושה לך טוב- נניח ללכת לים, לצייר, לשמוע פודקאסט, לקרוא ספר
תשקיעי בעצמך, בנפש שלך
ואני לגמרי מאמינה שנפש בריאה בגוף בריא ככה שאת יכולה לצאת לטיול נחמד בחוץ ואם יש לך כלב אז מעולה לצאת להתאוורר.
את יכולה אפילו למצוא מקום להתנדב בו שיכול לעשות לך טוב.
העיקר שתעשי משהו ולא תשקעי בדיכאון כי מאוד קל להישאב לזה
ואם את צריכה מישהו לפרוק, יש צאט אנונימי מה שתחליטי בעמותת ער"ן שעושים עבודה מדהימה
שתדעי שהמון נמצאים במצב הזה לאור התקופה הזאת, אנשים איבדו חברים, איבדו משפחה, אף אחד לא מצפה ממך שתשארי שפויה בתקופה הזאת.
תקופה לגמרי קשה לכל מדינת ישראל
אני מבינה את הצער והכאב שלך ואני רוצה שתדעי שזה לא חריג בכלל.
הצעה שלי היא לבנות לך שיגרה.
ולאו דווקא אני מתכוונת לבית ספר.
אם את מחליטה שאת בבית תנסי להפיק מזה את המיטב, תכנני לך את היום לפני, תכתבי מה עושה לך טוב- נניח ללכת לים, לצייר, לשמוע פודקאסט, לקרוא ספר
תשקיעי בעצמך, בנפש שלך
ואני לגמרי מאמינה שנפש בריאה בגוף בריא ככה שאת יכולה לצאת לטיול נחמד בחוץ ואם יש לך כלב אז מעולה לצאת להתאוורר.
את יכולה אפילו למצוא מקום להתנדב בו שיכול לעשות לך טוב.
העיקר שתעשי משהו ולא תשקעי בדיכאון כי מאוד קל להישאב לזה
ואם את צריכה מישהו לפרוק, יש צאט אנונימי מה שתחליטי בעמותת ער"ן שעושים עבודה מדהימה
שואל השאלה:
^^^^ הליכה בשעות האלה? וגם אני לא אוהבת לצאת מהבית יותר מדי בכלל, לאו דווקא עצלנות סתם חוסר ביטחון וחוסר כוח
^^^מנסה כמה שאפשר
^^אני מדברת עם מישהי מקצועית היא עוזרת לי ותומכת בי כמה שהיא יכולה אבל השאר שרק אני יכולה לעשות מפחיד וגדול עליי
ואני חושבת שזה טו לייט
אבל אנסה להרגיע את זה
^ תודה לך. מעריכה זאת מאוד.
^^^^ הליכה בשעות האלה? וגם אני לא אוהבת לצאת מהבית יותר מדי בכלל, לאו דווקא עצלנות סתם חוסר ביטחון וחוסר כוח
^^^מנסה כמה שאפשר
^^אני מדברת עם מישהי מקצועית היא עוזרת לי ותומכת בי כמה שהיא יכולה אבל השאר שרק אני יכולה לעשות מפחיד וגדול עליי
ואני חושבת שזה טו לייט
אבל אנסה להרגיע את זה
^ תודה לך. מעריכה זאת מאוד.
אנונימית
חשוב שתדעי שכל ריפוי הוא תהליך ,
זה לוקח זמן וסבלנות אבל בסוף זה ישתלם, אל תתיאשי, אין דבר כזה מאוחר מדי.
אני לא אכריח אותך, רק נותנת עצה
דווקא לצאת מהבית להיחשף לאור שמש מוכח כמשפר את המצב רוח
את יכולה לצאת באזור שאין הרבה אנשים, לא מדברת על לעשות הליכה עכשיו כמובן שבשעות יותר נורמאליות
זה לוקח זמן וסבלנות אבל בסוף זה ישתלם, אל תתיאשי, אין דבר כזה מאוחר מדי.
אני לא אכריח אותך, רק נותנת עצה
דווקא לצאת מהבית להיחשף לאור שמש מוכח כמשפר את המצב רוח
את יכולה לצאת באזור שאין הרבה אנשים, לא מדברת על לעשות הליכה עכשיו כמובן שבשעות יותר נורמאליות
אוף, החיים כל כך דפוקים לפעמים.
אני באמת מצטערת שאת צריכה לעבור את זה. זה פשוט דפוק. זה דפוק לכאוב, להתייאש, להרגיש חסרת אונים, לשקוע בתוך עצמך, לאבד הכל, להיות בודדה ופשוט להתמלא בשנאה כלפי הכל וכלפי עצמך. זה דפוק לרצות לעזוב את הכל, לשחרר מהכל, לשכוח, למחוק, לא להרגיש, לא להיות. זה דפוק להרגיש שאת לא מסוגלת להתמודד עם העתיד הרחוק, עם מחר, עם היום, עם המציאות עצמה שמתפרקת לך בכל מקרה בידיים. זה לא משהו שמישהו צריך להרגיש, ובכל זאת זה קורה. זה קורה וזה מרסק אנשים.
אני לא יכולה לעשות הרבה, מאחר ואני לא מכירה אותך ואני סתם עוד מישהי אקראית באינטרנט, אבל אני בכל זאת כאן. אני כאן גם במובן של לכתוב לך ולשמוע ממך מה עובר עלייך, אם תרצי (אני אצא מאנונימית ותוכלי לכתוב לי בפרטי, אם זה נשמע לך מתאים), ואני כאן גם במובן של פשוט לכאוב איתך, כי יצא לי להרגיש משהו שאולי דומה קצת למה שאת מתארת, ואני יודעת כמה חרא זה.
את תרגישי טוב יותר. את תצאי מזה. את מרגישה שאת מתפרקת, שאת לא יודעת מה לעשות, שאת כבר לא יכולה להכיל את כל זה, אבל את יכולה. את חזקה יותר ממה שאת חושבת - עובדה שאת עדיין כאן. אני לא אומרת שזה אמור לנחם אותך או שאת אמורה להאמין למשפטים האלה, שבטח נשמעים כמו בולשיט אופטימי וריק, אבל אני בכל זאת מבטיחה לך שהם לא. את בתקופה מזעזעת כרגע, בתקופה שבה אפילו תפקוד מינימלי הוא משימה מייאשת ובלתי אפשרית, אבל התקופה הזו תחלוף בשלב כזה או אחר. החיים שלך יבנו את עצמם בחזרה. בנקודה כלשהי בעתיד את תסתכלי אחורה ותתקשי לדמיין את עצמך במשבר כזה, במקום נמוך כל כך, במצב של תסכול וייאוש וסבל וחוסר אונים. אני מבטיחה לך שזה יקרה.
אני באמת מצטערת שאת צריכה לעבור את זה. זה פשוט דפוק. זה דפוק לכאוב, להתייאש, להרגיש חסרת אונים, לשקוע בתוך עצמך, לאבד הכל, להיות בודדה ופשוט להתמלא בשנאה כלפי הכל וכלפי עצמך. זה דפוק לרצות לעזוב את הכל, לשחרר מהכל, לשכוח, למחוק, לא להרגיש, לא להיות. זה דפוק להרגיש שאת לא מסוגלת להתמודד עם העתיד הרחוק, עם מחר, עם היום, עם המציאות עצמה שמתפרקת לך בכל מקרה בידיים. זה לא משהו שמישהו צריך להרגיש, ובכל זאת זה קורה. זה קורה וזה מרסק אנשים.
אני לא יכולה לעשות הרבה, מאחר ואני לא מכירה אותך ואני סתם עוד מישהי אקראית באינטרנט, אבל אני בכל זאת כאן. אני כאן גם במובן של לכתוב לך ולשמוע ממך מה עובר עלייך, אם תרצי (אני אצא מאנונימית ותוכלי לכתוב לי בפרטי, אם זה נשמע לך מתאים), ואני כאן גם במובן של פשוט לכאוב איתך, כי יצא לי להרגיש משהו שאולי דומה קצת למה שאת מתארת, ואני יודעת כמה חרא זה.
את תרגישי טוב יותר. את תצאי מזה. את מרגישה שאת מתפרקת, שאת לא יודעת מה לעשות, שאת כבר לא יכולה להכיל את כל זה, אבל את יכולה. את חזקה יותר ממה שאת חושבת - עובדה שאת עדיין כאן. אני לא אומרת שזה אמור לנחם אותך או שאת אמורה להאמין למשפטים האלה, שבטח נשמעים כמו בולשיט אופטימי וריק, אבל אני בכל זאת מבטיחה לך שהם לא. את בתקופה מזעזעת כרגע, בתקופה שבה אפילו תפקוד מינימלי הוא משימה מייאשת ובלתי אפשרית, אבל התקופה הזו תחלוף בשלב כזה או אחר. החיים שלך יבנו את עצמם בחזרה. בנקודה כלשהי בעתיד את תסתכלי אחורה ותתקשי לדמיין את עצמך במשבר כזה, במקום נמוך כל כך, במצב של תסכול וייאוש וסבל וחוסר אונים. אני מבטיחה לך שזה יקרה.
אנונימית
שואל השאלה:
נגעת בי
אני מודה לך המון
זה פשוט כל-כך מתסכל.
תודה לך שאת מבינה אותי. הלוואי הלוואי שאת צודקת.
נגעת בי
אני מודה לך המון
זה פשוט כל-כך מתסכל.
תודה לך שאת מבינה אותי. הלוואי הלוואי שאת צודקת.
אנונימית
היי,
שומעת שמאז שהתחילה המלחמה את מרגישה במערבולת נוראית.. ואני מבינה ממה שכתבת כמה זה בלתי נסבל להמשיך את החיים כרגיל, ללכת לבית הספר ולעשות דברים רגילים בתקופה שבה כלום לא מרגיש רגיל או הגיוני.. ואולי התחושה היא שאנשים אחרים מתמודדים עם זה אחרת, איכשהו מצליחים להתנתק, וזה בטח גורם לך להרגיש ממש בודדה בהתמודדות הזו.. אני שומעת שאת מנסה להרים את עצמך, אבל זה לא פשוט, וחשוב לי להגיד לך שמותר לך להרגיש ככה.. זה טבעי.
תהיתי אם יש אנשים קרובים מהסביבה שאת יכולה לפנות אליהם ולדבר איתם לגבי התחושות שלך, אולי בני משפחה, חברים או אפילו יועצת בית הספר, אולי זה יוכל להקל עלייך קצת.
ואם תרצי, אני מצרפת לך בהמשך התגובה קישור לצ'אט של עמותת סה"ר, העמותה שאני מתנדבת בה. את מוזמנת להתחבר לשם מתי שתרגישי שזה נכון לך, אנחנו ניתן לך מקום, נקשיב וננסה לתמוך.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
שומעת שמאז שהתחילה המלחמה את מרגישה במערבולת נוראית.. ואני מבינה ממה שכתבת כמה זה בלתי נסבל להמשיך את החיים כרגיל, ללכת לבית הספר ולעשות דברים רגילים בתקופה שבה כלום לא מרגיש רגיל או הגיוני.. ואולי התחושה היא שאנשים אחרים מתמודדים עם זה אחרת, איכשהו מצליחים להתנתק, וזה בטח גורם לך להרגיש ממש בודדה בהתמודדות הזו.. אני שומעת שאת מנסה להרים את עצמך, אבל זה לא פשוט, וחשוב לי להגיד לך שמותר לך להרגיש ככה.. זה טבעי.
תהיתי אם יש אנשים קרובים מהסביבה שאת יכולה לפנות אליהם ולדבר איתם לגבי התחושות שלך, אולי בני משפחה, חברים או אפילו יועצת בית הספר, אולי זה יוכל להקל עלייך קצת.
ואם תרצי, אני מצרפת לך בהמשך התגובה קישור לצ'אט של עמותת סה"ר, העמותה שאני מתנדבת בה. את מוזמנת להתחבר לשם מתי שתרגישי שזה נכון לך, אנחנו ניתן לך מקום, נקשיב וננסה לתמוך.
שלך,
מתנדבת סה"ר.