אני ממש לבד בבית ספר. מה לעשות?

אולי רק אולי הם כנראה חושבים שאתה..
you know
גיי

שואל השאלה:
מה

שואל השאלה:
^אני מכיר את זה ברור, ואני תמיד מנסה לחפש ילדים שהם כמוני, כמו מה שכולם עושים.
אבל כמו שאמרתי אנחנו שכבה קטנה ואני מכיר כל אחד ואחד מהם מכיתה ז' ואני לא כלכך מתחבר אליהם.
מכיתות ז-ט הייתה לי סוג של חבורה כזאת אבל עכשיו אין כבר

שואל השאלה:
עם כמה שאני מנסה וזורם להיות כמו כולם, זה שיחה שהיא רק לרגע ואז שוכחים ממני.
ובגלל זה אין לי חברים בבית ספר

אנונימי יקר,
קראתי את שכתבת בצער ובכאב.

נראה שאתה חווה תחושות של בדידות וכאב שמציפים אותך ולא מאפשרים לך להרים ראש ולהזדקף.

תחושתך שאתה "שקוף" (בחירת מילים שלי, ולא משוכנע שהיא מדויקת) היא תחושה לא פשוטה, זו תחושה מדכדכת ומעיקה.

בוודאי, התחושות הללו מגבירות את הבדידות, כאשר אין חבר לפרוק אצלו את התחושות השליליות ולהרגיש שהוא לידך.

אנונימי יקר, האם אולי היית שוקל לפנות לבן-משפחה קרוב ולשתף אותו בתחושותיך?

במידה ואתה מרגיש שאתה זקוק למקום לפרוק, לאוזן שתקשיב או לכתף שתוכל להישען עליה - אני רוצה להזמין אותך למקום בטוח בו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך - ולא להיות עם זה לבד.

אל תישאר עם המועקות לבדך. פורקן המעמסות שעל ליבך יכול ונושא ערך משל עצמו ולעיתים מחולל הקלה בלתי מבוטלת על הנפש..

רוצה לספר לך שאני מתנדב בעמותה שנקראת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת.

אני מזמין אותך אל הצ'אט שלנו, צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין. בצ'אט נוכל להקשיב, להבין יותר, לנסות לתמוך ואולי לחשוב גם על דרכי סיוע...

אני מצרף את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד

בוא. מחכים לך. אפילו כבר הערב.
שלך,
מתנדב סה"ר

תנסה אולי להראות להם את הצד הטוב שלך תנסה להתחבר מקסימום לא