מה אתם חושבים על האנשים "השקטים" האלה שיושבים בכיתה?

אוהב אותם

מצטרפת גם אני ככה

אני שמה לב ולפעמים נגשתי אליהם אבל לרוב הם ממש יבשים

כאילו לא כזה משנה לי שהם שם בתכלס שום דבר שלילי, נראים אחלה אנשים רק צריכים להיפתח טיפה

קצת מוזרים אבל אין לי בעיה איתם

אני השקטים האלה שיושבים בכיתה

אני אוהבת אותם

שואל השאלה:
אני ספיציפית שקטה בכיתה לרוב,גם חושבים עליי שאני חנונית.
אחרי שמכירים אותי מבינים שאני לא שקטה ,מצחיקה, חברותית ובן-אדם מעניין סך הכל.
אבל אנשים שופטים על-פי רושם ראשוני..יש לי עכשיו חברה שאמרה לי את כל הדברים האלה עליי.
ואנשים בכיתה שלי כל הזמן שוכחים שאני קיימת בכלל...
סליחה על החפירה

שואל השאלה:
ברור לי שלא כולם כאלה.
זאת אני ספציפית.

מזדהה
גם אני אחד ששקט בכיתה

אני גם הילד השקט בכיתה, אני מבין איך זה לשבת בהפסקה ולהיות בטלפון משיעמום כי אף אחד לא מדבר איתך. אם אנשים לא ישפטו אנשים שנמצאים לבד הם יוכלו להכיר אנשים מצחיקים, ונחמדים.

^^^אני גם ככה כל כך

אנשים הרוסים מבפנים אבל לא מראים את זה ומסתירים כל דבר שהם יכולים שידעו עליהם כמה שפחות וביישנים נורא (אני יושבת שם ודיברתי על עצמי >:)

מה יש לחשוב
הייתי כזאת פעם לא כיף אבל אני לא שמה לב אליהם לרוב

אני השקטה בכיתה
חחחחחחחחח

אני הכי שקטה בכיתה
אני אוהבת את עצמי כמובן
ורוב האנשים לא שמים לב לקיום שלי/נהנים להציק לי

מים שקטים חודרים עמוק,

כל 1 שקט כזה יכול להיות יהלום
רק צריך לממש עצמו

אבל זה קשה לפנות אליהם כי הם עונים יבש
איך אני אמורה לדעת אם הם מתביישים או מנסים לנפנף אותי? לא מנסה אפילו
אם הם פונים אז בכיף פשוט אני לרוב עם חברים שלי וזהו

^
אני עונה יבש רצח כי אין לי מושג איך לדבר עם אנשים ואני מתביישת להגיד משהו לא בסדר ):

זה תלוי מי

^^^ לרוב הם לא ינפנפו אותך. הלוואי עליי שמישהו יתחיל איתי שיחות בכיתה. זאת לפעמים אשליה שאתם יוצרים בגלל שאתם תעדיפו להתחבר לאנשים עם ביטחון מאשר עם כאלה שאין להם.

תאמיני לי שהם מתביישים
זה האישיות

אני רק רוצה להגיד שתתחילו לשים לב לאנשים השקטים. אתם לא יודעים מה עובר אליהם. אפילו שלום יכול להרים להם את המצב רוח לכל היום

תלוי מי, אני בת אז בנים שקטים פחות מעניין אותי אבל בנות דווקא ממש מעניין אותי להכיר את השקטות

^^ מסכים ממש.
אתמול ילדים שאני לא חבר שלהם סתם שיחקו איתי בראול סטארס וזה עשה לי הרגשה טובה ששמים לב אליי. רק חבל שזה היה חד פעמי

הם מתכננים משהו...

יש לי ילדה בכיתה שהיא כזאת, תמיד יושבת בשקט וכאילו לא שייכת לכיתה
ובזמן האחרון אני וחברה שלי ניסינו להכיר אותה יותר, להעלות לה את הביטחון והיא חמודה ברמות אני ממש שמחה שהכרתי אותה!
לפני כמה ימים היה לי ריב עם חברות שלי והייתי ממש מבואסת, והלכתי להיות איתה והיא מה זה עזרה לי לעבור את היום
אז מה שאני חושבת זה שאולי ילדים שקטים וביישנים לא נראים הכי חברותיים, אבל הם יכולים להיות ממש נחמדים ושווה להכיר אותם.

שונאת אותם.
אסביר למה,
לא משנה כמה אנסה לגשת אליהם, לדבר איתם, לצחוק איתם, לספר להם בדיחות, אין. כלום. נאדה.
אפילו לא חיוך קטני
עכשיו זה לא שמרביצים להם בבית או משהו
זה סתם סתם סתם סתם
באמת שסתם
סתם לא לדבר
סתם צומי
סתם לנסות להיות המסכן/ה
באמת, תתבגרו
תתבגרו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אז כן, אני כבר לא מנסה אפילו לגחך איתם
דוחים

ישש מינוסים

איך אני אוהבת אותם

אני רוצה לנסות לדבר איתם אבל הם כאילו בצד ופחות פתוחים
הייתי רוצה יותר להתקרב אליהם שהם לא יהיו לבד אבל אין לי את הרגע הזה
אני בחיים לא ייתייחס אליהם מגעיל ואם חברות שלי יתייחסו אליהם מגעיל אני אצדד בילדים השקטים
בתור אחת שרוב היסודי הייתה שקטה זה חרא
ולא יודעת אני קצת אוכלת את עצמי שאני לא ניגשת אליהם כי לי זה היה עושה את היום שהיו ניגשים אליי ומרגישה מאוכזבת על עצמי בקטע הזה

שואל השאלה:
^^^זה לפי החוויה האישית שלך.
זה לא כולם כאלה,אל תכלילי

רק בזום גיליתי שיש לי ילד בשם אור בכיתה

אנחנו השקטים תמיד יותר חשודים או שאנחנו מתכננים לבצע רציחונת קטנטונת על אחת מהמורות מי יודע

^^^^רובם פשוט מתביישים ולא מצליחים לדבר עם אחרים גם אני הייתי כזאת וזה חרא

כאילו
לא חושבת עליהם משהו מיוחד
הם מתקיימים בכיתה ואני סבבה איתם כל עוד הם לא מעצבנים או משהו

אין לי כאלו בכיתה
יש לי כיתה של פסיכים רועשים

זה לא חייב להיות האישיות שלהם למשל:
אני בכיתה שקט, עושה את המטלות שלי ולא ליצן הכיתה כמו כולם, אבל זה לא רוב האישיות שלי, אני שקט כי אין לי אם מי להיות בכיתה ואני לא מרגיש צורך "לדבר" בכיתה וגם אני לא טוב בלהכיר חברים אז יכול להיות שגם לאחרים זה רק מסכה בגלל משהו אבל שתהיו איתם ושרק תשאלו את השאלה הנכונה הם יהיו אחרים לגמרי ממה שאתם חושבים
.
.
.








.
.
.
.

שואל השאלה:
^מסכימה

תודה,דרך אגב שאלה יפה
אני תמיד רציתי לשמוע מה חושבים עליי בכיתה

אני שמה לב אליהם ואין לי מה לאהוב או לא כי אני לא מכירה אותם

אוהבת

לפעמים אני שמה לב ולפעמים לא, הם יכולים להיות קצת קרים או דו פרצופיים. אבל אין לי בעיה עם מי שסבבה איתי, אני לא אשנא מישהו סתם ככה בגלל שהוא שקט יחסית לשאר

הייתי רוצה להיות חברה שלהם, שואלת מה קורה הוא דיי ידיד שלי אני שואלת אותו אם הוא בסדר הוא עוזר לי הוא ממש חמוד וחכם

פעם אחת הייתי כזאת אבל עכשיו אני לא, אין לי ממש בעיה איתם הם אחלה!!!

אני כזו

אני התחלתי כבר כמה ונפנפו אותי
הפסקתי

רגישים, שקטים ואולי עם חרדה חברתית.
כל האנשים האלה שכועסים עליהם כי הם לא פתוחים ולא חברותיים וחושבים שהם מבקשים צומי, אתם לא מבינים שקשה להם???
אם הם היו מבקשים צומי הם היו מגיבים

אוהבת אותם כי ברגע שיוצא לך לדבר איתם אתה מגלה כל כך הרבה עליהם ועל כמה נחמדים הם ותמיד אפשר להיות בטוח שאם אתה מספר להם משהו זה לעולם לא יגיע לילדים אחרים.

אני כן מבינה וזה גם למה הייתי מתחילה שיחות וניסיתי לעזור
פעם הייתי לוקחת רסקיו על חרדה חברתית
פשוט לי אישית קשה שאנשים מנפנפים אותי
זה לא מכבד אותי בתור בנאדם שמישהו מנפנף אותי שאני מנסה לעזור ולהיות נחמדה

אם יבקשו עזרה אני לא אתעלם אם ישאלו אותי אני לא אתעלם אם ידברו איתי אני לא אתעלם
אבל ברגע שאני מנסה להיות נחמדה למישהו והוא עונה רק בכן לא בסדר זה גורם לי להרגיש לא רצויה בעיקר אם לא באים אליי שוב או מתעלמים שאני אומרת היי

אם עזרתי למישהו או התחלתי שיחה
והוא ענה לי רק כן לא
ואז אמרתי היי במסדרון והתעלמו
זה לא נשמע לכם כמו ניפנוף? נטו כבוד בסיסי

אני מהילדים השקטים:)

חחח אני
היפרסנסטיבית או איך שלא אומרים את זה

איזה תשובות הזויות יש פה.
אני שקטה כשרק מכירים אותי כי אני לא נפתחת בקלות (מצטערת) אבל אם נותנים לי הזדמנות אני נהייתת הרבה יותר חברותית
במקום ישר לשפוט אולי תנסו באמת להכיר
וגם אל תבואו בגישה מתנשאת כאילו אתם עושים לבן אדם טובה
אני לא מסכנה ולא נעליים ואני יכולה גם להסתדר לבד.
תמיד יש הרגשה כאילו אנשים פונים אלייך כדי להיות "נחמדים" אבל לא באמת אכפת להם ואני שונאת אנשים צבועים ואני כבר מזהה כשמישהו סתם מנסה להיות נחמד אז אני מעדיפה שיעזבו אותי בשקט ולא יציקו

אין לי משהו נגדם
ואני שמה לב לכולם

אני השקט בכיתה ולפי הפרצופים של כולם רואים שהם חושבים שאני מוזר שלא עושה כלום בחיים(זה נכון) אבל הם כן יודעים על הקיום שלי כי יש פעמים שאני לא הילד השקט של הכיתה ואז אני צועק

אני תמיד משתדלת לשים עליהם ולשלב אותם גם
אני תמיד הייתי באמצע, לא הכי "מקובלת"ולא הכי "שקטה"

סיימתי יב לפני כמה חודשים אני הייתי כזו כי בכיתה באמת הייתה לי רק חברה אחת, ודווקא לא שנאתי את הכיתה, הילדים היו סבבה בסך הכל והיו בנות חמודות. וזה ממש לא משקף את המציאות, אני הכי לא כזו, אני ממש חברותית והכי אוהבת מסיבות ויציאות וישיבות ויש לי חברים ודווקא דיי הרבה ואני קובעת איתם מלא, פשוט... הם לא היו בכיתה. אמנם לא ישבתי בצד כל הזמן, היו לי חברים מהשכבה שבהפסקות הסתובבתי איתם (או עם החברה מכיתה). המסגרת הכיתית לא מאוד משקפת איך הבן אדם. אבל היה באמת איזה אחד שכל הזמן ישב בצד ודווקא יצא לי לדבר איתו והוא היה נחמד, אבל האמת לא חשבתי עליו הרבה.
ובכנות, לא חושבת שמישהו יזכור אותי ככ, או שיהיו כזה אהה כן ההיא וואי שכחתי שהיא בכלל קיימת

בדרך כלל או שהם המציקים או שהם החתיכים, אין לי בעיה איתם אבל אני גם ממש לא אחת מהם חחח

לא שמים לב לקיומי. לא אכפת לאף אחד ממני :) (הסמיילי לא בטעות)

שזה היה אני?
ושאני חמוד

אני שקטה בכיתה

רובם שיהיו גדולים יהפכו לאילון מאסק

הם מדהימים
החברות שלי הן הבנות השקטות
מתה עליהן>>

תאמת מסקרן אותי מה הולך להם בראש אבל ממה שידוע לי הם בדרך כלל סבבה

כינים.
רק כינים הולכות על הראש.

הם מי שהם. אולי אנסה לדבר איתם אולי אחכה שזה פשוט יקרה. כך או כך אין סיבה שאחשוב עליהם משהו מיוחד אם אני לא מכיר אותם.

אני מהילדים האלה
זה לא שאנחנו לא רוצים לדבר ולהיפתח
אנחנו רוצים רק עם האנשים הנכונים
לא לכל אחד אנחנו מתחברים
ושאנחנו עם חברים אנחנו בנאדם אחר,בקטע טוב
רועשים וזה...
גם אלא ששקטים רובם זה חרדה חברתית או שהם פשוט ממש ביישנים

ואל תשאלו אותנו למה אנחנו שקטים
זה מעצבן. זה כמו שישאלו אותכם למה אתם רועשים

עוד דבר,לא לשפוט אותנו,לא לשנוא אותנו סתם
רק בגלל שאנחנו שקטים
סתם בנות דופקות לי מבטים כאילו אני חייזר
וזה תמיד הבנות הרעשניות.
אין לכם שום סיבה לשנוא אותנו.

ועוד דבר זה שאנחנו קרים לא ממש פתוחים בהתחלה זה כי אנחנו מתביישים
או מופתעים שאותם אנשים מדברים איתנו.
ולוקח לנו זמן,אז לא לחשוב שאנחנו סנובים
אנחנו חמודים רק תנו לנו זמן
ותנו לנו סיבה לסמוך עליכם ואנחנו שלכם.

נ.ב אנחנו שמים לב להכל
מי בכסח לא מדברים
מי מאוהבים
מי צבועים
מי מקנאים

אני רואה אותם יש לי כזה בשכבה אני מנסה להתקרב אבל הוא ממש קר אז הפסקתי

אני הילד השקט שיושב בצד של הכיתה, אני מקווה שחושבים עלי משהו טוב, כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד.

אני כזה, אבל גם לא כזה.
יש גם מקרים שאני רועש רצח בשיעור ולא יכול לסתום תפה.
אנשים שקטים תמיד מושכים אותי כזה, אלא אם כן הם לא ממש מוזרים.
אני תמיד רואה בהם פוטנציאל לאוליי אפשר להתחבר אליהם ולהפוך לחברים טובים, אבל האמת שהרוב קצת מוזרים בעיניי (זאת אומרת לא מוזרים, פשוט לא הסגנון שלי, שזה בסדר, אני עדיין מדבר איתם לפעמים כשהם צריכים משהו) אבל כאלה שלא אין לי בעיה.
ונגיד היום חזרתי לבית ספר פעם ראשונה מאז המלחמה ואני יכול להגיד שרוב היום הייתי שקט כי השכבה שלי קטנה (אני כיתה יא) ולאחרונה משנה שעברה אני קצת מתבודד כזה אבל לא ברמה שרואים
אני בבית ספר דתי סתם מציין את זה אז אין בנות

השקטים בדרך כלל הם בודקים דברים חושבים הרבה

זאת אני

אני התחברתי עם "שקטה"
רציתי להכיר אותה כי היא נראית אחלה
אז אני יודעת שהיא רוצה ולא יודעת איך להתחיל ושקצת קשה לפתח את הקשר אז אני מקדמת את זה
אבל זה בסדר כי אני ממש יודעת כמה זה קשה

כן כי אני זאתי

לא אוהב ולא שונא לא מייחס להם חשיבות (בתור מישהו רועש שעושה רק צחוקים בכיתה)

מה אכפת לי

לא . גיליתי היום שיש ילדה בכיתה שלי שקוראים לה יהלי. ואני בכיתה ט

זאת אני, מה יש לחשוב

אוהבת אותם אבל זה כאילו הם מחשיבים את עצמם לשקטים וזה מה שמעצבן.

אני מאדד מודעת אליהם. אני גם מדברת עליהם עם חברים שלי, על איך שהם מעניינים אותי. אני מודעת לכולם, אבל דווקא אני הכי אוהבת לבחון את האלה שפחות מדברים ומגלים אישיות.

שונאת אותם

אני שמה לב אליהם ואני לא שונאת ולא אוהבת אותם כי אני לא מכירה אותם כלכך

אני הייתי שמחה להיות חברה שלהם .