אני רוצה לספר לילד שלי שהוא על הרצף

פשוט תגידי לו שעשיתם בדיקות והוא כבר יצטרך להשלים עם האמת

תסבירי לו על זה ועל כמה זה מיוחד בקטע טוב ואז תאמרי לו
"אתה יודע שאתה על הספקטרום?

זה לא דבר רע. יהיה לו קצת יותר קשה בחיים אבל תגידי לו כאילו זה אומר שהוא יותר טוב מאחרים בגלל זה אבל שלא יהיה שוויצי כזה בגלל זה

לא אל תגידי לו את זה,
אם העובדה שהוא לא יודע שהוא כזה לא משפיעה עליו, אין סיבה שהוא ידע בכלל. תשאלי את עצמך למה זה כזה חשוב שהוא יגדל עם הטייטל הזה שהוא שונה מכל שאר הילדים?
ועוד בגיל מאוד רגיש שהוא בונה את הזהות שלו
גיל ההתבגרות זה הגיל שבו הילד מתחיל לבנות זהות - פרויד.
זה מסוכן.
ההורים שלי בנו את הזהות של אח שלי סביב זה שהוא אוטיסט מגיל מאוד צעיר, גם בסביבות גיל 8-9, והוא גדל להיות ילד חסר ביטחון עצמי, חסר אמון בעצמו. תמיד ה'אוטיסט' הזדנב לו מאחורי הגב בבית כי הוא יודע שכך ההורים והאחים רואים אותו. וגם החברה, הדודים, המשפחה, המורים כי ההורים סיפרו לכולם. זה גלגל שמזין את עצמו. הוא לא גדל להאמין שיש לו סיכוי בעולם, הוא קיבל תחושה שהוא שונה, בגלל שכולם מודעים לזה שהוא 'על הרצף' והצל הזה בא איתו לכל חדר שהוא נכנס. הוא הרגיש חריג כי כל החיים ההורים אמרו לו בפירוש אתה חריג,
אתה על הרצף, או דיברו ביניהם "אתה צריך להתייחס אליו שונה אתה יודע שהוא על הספקטרום"-"זה לא ילד רגיל אל תכעס עליו"
ועכשיו בגיל 24 הוא עדיין בבית ההורים, והוא לא מסוגל לקיים חיים תקינים או לצאת לעבוד כי הוא חי ומאמין וגדל לתוך העובדה שהוא חריג ולא יכול להשתלב בעולם כי ככה חינכו אותו להאמין.
ואני מכיר עוד בחור כמוהו עם אותו סיפור.
את עושה טעות קריטית.
את לוקחת פטיש (מגדירה אותו) ודופקת את החיים של הילד.
גלי לו בגיל מאוחר, לא בגיל כזה. הזהות העצמית של ילד היא עדינה מדי.