זה נראה לכם תקין שאחי ישן בחדר שלי (ממד) מתחילת המלחמה (כבר שלוש חודשים) למרות שיש אזעקה אחת בשבועיים ואין אזעקות בלילה?

זה לא כזה תקין תדברי איתו

שואל השאלה:
יש לו חרדות אבל כאילו מה אני אשמה בזה אני רוצה את הפרטיות שלי

יכולה לגמרי להבין אןתך וזב נשמע ממש מעצבן אבל אם יש לו חרדות וקשה לן עם המצב אני חושבת שכדאי בכל זאת קצת להכיל אותו כי גם אם האזעקות נדירות זה יכול מאוד להשפיע לו על הנפש
את יכןלה אןלי לנסות לדבר איתן ובנחת להסביר לו שכבר אין כל כך אזעקות ובמידה ויש הכל בסדר ויש ממש וכן

מתחילת המלחמה אני יושנת בחדר של ההורים שלי :( יכול להיות שהוא ממש חרדתי לגבי המצב ומתי שהוא חושב על לישון על המיטה שלו הוא נזכר בזה שיכול להיות הזעקה אני לא ממש בטוחה שזה הסיבה אז עדיף שתחכי לעוד אנשים שיענו.

למה שלא תעברי לחדר שלו אז?
אפשר להבין את הפחד שלו, אבל ברמת כזאת זה קצת מוגזם.
דברי איתו ותנסי להבין למה הוא כל כך מפחד, תגידי לו שהחדר הזה תמיד פתוח ואפילו תבנו לכם דרך לממד כמה שיותר מהר כדי שהוא ייראה שחייבים לחזור לשגרה אבל עדיין לא שוכחים את המלחמה.

שואל השאלה:
כן אני מבינה שקשה לו אבל זה החדר שלי אז אמרתי לו שלפחות יבוא מאוחר כשאני הולכת לישון (הוא גם ככה ישן לפנות בוקר)
ויש מלא פעמים שהוא בא בתשע וכאילו אני ישנה ב2:00.. וזה לא נעים לי לישון עם ילד בן 18 בחדר, כאילו נכון שזה אחי אבל זה עדיין לא נעים לי וזה כבר חודר לי לפרטיות וזה פשוט מוגזם
וגם אמא שלי מצדיקה אותו
ליטרלי יש אזעקה אחת בשבוע/יים, וגם אם יש - זה אף פעם לא היה בלילה.. זה פשוט מוגזם

יכולה להבין אותך באמת
שווה לדבר איתו ולהציג לו את הדברים בדיוק כמו שכתבת פה

שואל השאלה:
מה שהכי מחרפן אותי זה שאמא שלי מציגה אותי כאילו שאני אשמה..
היה איזה יום שהוא בא לחדר שלי ממש מוקדם אז אמרתי לה "אמא מה נראה לו" והיא אומרת לי "הוא עייף הוא לא יישן בגללך את לא תחליטי לו מתי לישון, החדר הזה הוא לא שלך בזמן מלחמה"

ואני כאילו עמדתי להתפוצץ מצחוק כי כאילו סליחה אבל איזה מלחמה יש אזעקה אחת בשבועיים אני נשבעת וזה אף פעם לא בלילה איזה אזעקות איזה.
זה פשוט מחרפן אותי באמת.
זה החדר של כולם כשיש אזעקות אבל כשיש אזעקה פעם בשבועיים זה החדר שלי
אני מצטערת אבל אני מרגישה שכבר אין לי חדר באמת

ובכללי היא תמיד מדברת אליי כאילו שאני אשמה שאני לא נותנת לו לישון מוקדם..
כאילו לא הבנתי מה נראה לכם רציני. מה אני אשמה שיש לו חרדות, זה פשוט מוגזם אבל גם לי יש קשיים וזה שכל החיים תגני עליו זה לא יעזור לו להתגבר

צריך מישהו רגוע שקרוב לאמא שיסביר לה שאכן אין אזעקות בלילה ובאמת אין סיבה לכך.
אני גר במרכז. כל יום אזעקה אבל אכן בלילה לא היה. אלא רק ב 22 פעם אחת בכל ה 3 חודשים.

היי,
נשמע שאת קצת מרגישה בסיר לחץ עם השינוים שהמלחמה מביאה,
כשהפרטיות שלך נפגעה באופן שמקשה לך לעבור את היומיום בלי להתעצבן או להרגיש מתוסכלת.
בנוסף, לפי מה שאת מספרת, אח שלך עובר את התקופה הזו באופן שמצריך את המשפחה לסייע לו. וזה בא על חשבונך, במרחב האישי, בסדרי עדיפויות, ובתשומת לב.
וכשאת מתלוננת את מתוייגת כלא מתחשבת.
ונשמע שאת צריכה להלך בין הטיפות בשביל לדאוג לעצמך ולתחושת הנוחות שלך, מבלי שאת נראית כלא מתחשבת ודואגת לאחיך.
מישהו הציע שתעברי לחדר של אח שלך... זה לא החדר שלך, אבל זו פרטיות..
זה בהחלט נשמע לא כיף שאח בגיל בוגר פתאום נכנס לך למרחב האישי, אולי את יכולה לדבר עם אמא שלך באופן כנה, לא להתלונן או לבקש משהו, פשוט לספר לה איך ההרגשה שלך בעקבות השינויים.

אני כותב לך כמתנדב בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת.
מזמין אותך אלינו לצ'אט אנונימי, לפרוק או להתייעץ על דרך לפתרון של המצב.
אפשר ליצור קשר בלינק ואפשר בווטסאפ: 055-9571399
שלך, מתנדב