הציונים שלי כל כך גרועים השנה, כולם אבל כולם מקבלים תמיד יותר ממני ואני נחשבתי חכמה שנה שעברה כי קיבלתי ציונים טובים.

דברים משתנים, לא צריך לקחת את מה שהיה כמובן מאליו.
אני מבין שזה מאוד חשוב לך אז מה שצריך לעשות הוא
לחקור למה זה קורה שאת לא מבינה חלק מהחומר או
למה ההכנה למבחנים כבר לא מתבצעת בצורה מוצלחת
ואז לעשות שינוי באסטרטגיה. זהו כמובן דיבור בססמאות
שכן אנחנו לא יודעים מפה מה באמת קרה אצלך בלימודים.
לי היו בבית ספר יסודי רק אפסים, חוץ מאנגלית הכל היה
אפס ובתיכון הייתי מצטיין ב top. כפי שאמרתי, לא
תמיד מה שהיה הוא שיהיה. העיקר שזה לא ירד עוד
יותר ויתקרב לגבול הנכשל, ממוצע של ציוני 70 זה
עוד בסדר, ולכן הגבתי למעלה כפי שהגבתי

שואל השאלה:
ועשית משהו כדי לעלות את הציונים או שזה בא בטבעיות כשעלית פשוט לתיכון?

אני אנסה להשיב פה ואם תרצי תמיד אשמח לפרט יותר גם במסר פרטי.

הסיבה לכשלונות הייתה נעוצה בעיקר בסיבה רגשית;
כי לא הרגשתי טוב בבית הספר היסודי בו הייתי וגם לא הסתדרתי עם המורים שהיו שם וזה הקרין על התפקוד שלי בלימודים במובן זה שהייתה לי אפס מוטיבציה והציון בהתאם.
במקום להעצים אותי, הצוות של בית הספר עשה הפוך.
הם הפנו לעברי את האצבע המאשימה, זה אומר שהוסבר להורים שלי שכנראה יש לי בעיה שכלית (מה שהיה בולשיט גדול ואני לא מבין איך העזו להגיד).

לאחר שעברתי מהיסודי התחלתי להרגיש אחרת לגמרי מבחינה רגשית.
התלמידים היו אחרים, המקום היה אחר, הכל היה אחר ואז קמה לה מוטיבציה לשנות את התדמית של הילד הנכשל ואז פשוט התחלתי ללמוד ואני לא זוכר ציון מתחת ל 90.
לקח החיים: חוק יסוד להצלחתו של תלמיד בלימודים הוא שירגיש טוב.
הציונים הם מראה למצב רגשי של הילד, לא לאינטליגנציה ולא בהכרח למשמעת שלו.

הרבה שטויות מערכת החינוך עושה וככל שעובר הזמן, הם יודעים רק לזעוק
על המשכורות שלהם כמו בשוק ואין תמיד תמורה אמיתית וכח אדם טוב.

שואל השאלה:
זה לא שהרמת ציפיות שלי מוגזמת, אני סהכ הכל רוצה לקבל ציון טוב, לא בהכרח 100.
כל השנים עד עכשיו אני הייתי טובה בלימודים והציונים שלי היו טובים, לא רואה סיבה לצפות שזה לא ימשיך

יש פה בעיה אבל לא של ציונים
רצת הציפיות שלך מעצמך מוגזמת
וגם האגו גדול מידי

שואל השאלה:
כל הכבוד ותודה רבה על העזרה

you welcome בכיף