כתבתי משהו שישב עליי הרבה זמן אשמח שתגידו לי מה אתם חושבים ?

אולי לא היית החבר הראשון שלי ואולי בכלל לקחת אותי כמובן מאליו אבל היית האהבה הראשונה והייתי ילדה מה הבנתי מהחיים שלי סתם עוד ילד שאנחנו נשארים לדבר בלילה לדבר אהבתי הכל בך את החיוך את הטמטום את זה שהיית שם בשבילי לא משנה מה
אבל יצרתי לעצמי דמות בראש שלא הייתה אמיתית אני חושבת שיש בך חלק מהתכונות האלה ואתה מדהים אבל אתה לא בשבילי . במשך השלוש שנים האחרונות נלחמתי ברגשות שלי הרגשתי כל כך רע עם עצמי של למה אני עדיין אוהבת אותך על כל נר שבת התפללתי שתהיה שלי גם כשניתקו קשר
לא הבנתי למה אני מרגישה אשמה על הרגשות שלי למה אני צריכה להכריח את עצמי להיות עם אחרים בשביל לא להיות איתך למה כשאני מסתכלת עלייך ברחוב עולה לי חיוך טיפשי על הפנים כזה שלא יורד שעות
וכן אולי סבלתי הרבה אבל בניתוק קשר שלנו לימדת אותי דברים שאם זה לא היה קורה לא הייתי מבינה
לימדת אותי איך לאהוב ואולי זה לא הצליח איתך אבל יצליח עם מישהו אחר .
בחצי השנה האחרונה רציתי כל כך לחזור איתך לקשר והיית מקסים אליי כשנשברתי ברחוב ולא ידעתי מה לעשות והיית שם בשבילי
וכשניסיתי לחזור איתך לקשר השנה נשארת שיעור בשבילי נסתרות דרכי השם בזה שאנחנו לא צריכים להיות בקשר
אני רוצה לומר לך תודה על שהיית שיעור בשבילי ושתמיד ישאר לך מקום עם חיבה בלב
תודה