אני מסתירה מאמא שלי הפרעות אכילה של שנתיים

אמא יש לי הפרעות אכילה

בבקשה תדברי איתה זה ממש חשוב היא תרגיש רע שהיא לא דיברה איתך או שמה לב ובלי קשר זה ממש לא בריא לך

שואל השאלה:
זה לא כזה קל

תקבעי איתה יום כיך שתצאו לקניות או משהו ותדברי איתה על זה הכי בפתיחות שיש ותסבירה לה מה את עוברת ושקשה לך אני בטוחה שהיא תיהיה שם בשבילך ותעזור לך עם ההתמודדות

מבינה אותך, ההורים שלי בכלל לא ניסו לדבר כשהם שמו לב לזה. רק פה ושם אמרו כמה מילים ואמא שלי פעם אחת פשוט צעקה עליי כשדיברתי איתם שיחה רצינית אחרי 3 חודשים הם שמו לב כמה הם היו לא בסדר
מזל שעשיתי בדיקות דם וזה היה נראה בבדיקות דם וראיתי כמה זה רציני והחלטתי לדבר איתם ולחזור לאכול נורמלי

אם את הולכת לפסיכולוגית את יכולה לבקש ממנה לספר לאמא שלך.
אם את מרגישה שזה יהיה יותר קל עבורך

היי
שיתפת כאן בעובדה שיש לך הפרעות אכילה,מדברייך עולה שאת חשה מצוקה המחייבת עזרה מיידית כדי לא לפגוע בבריאותך ולא לסכן את חייך.
את חייבת לשתף מישהו קרוב שאת סומכת עליו ולטפל בזה מה שיותר מהר כדי שלא יגרם לך נזק בלתי הפיך.
למרות שאת חשה שזה לא נעים ,את חייבת לשתף את אימך ו/או (אם את לומדת) את יועצת בית הספר שיפנו אותך לטיפול מתאים.
את יכולה לפנות גם ליעוץ בצורה אנונימית לעמותות כמו:
לער"ן באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, במייל: https://sahar.org.il/email-assistance/
לעלם באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-9424062, במייל: [email protected]

היי אנונימית יקרה,
שומעת שאת מתמודדת עם הפרעת אכילה כבר שנתיים ואת מתלבטת איך לספר לאמא.
להתמודד לבד בוודאי מרגיש כל כך מתיש, ולהסתיר מרגיש כמו להסתובב עם סלע כבד בלב שמתיש לסחוב לכל מקום ולנסות להתנהג כאילו "הכל רגיל".
מבינה שאחיך הצעיר מתמודד עם הפרעת אכילה כבר 6 שנים ואת חוששת שהשיתוף שלך יבוא על חשבונו, מרגישה שיותר חשוב לטפל בו. ניכר שאכפת לך ממנו ושאת דואגת לו.

יקרה, גם לך מגיע לקבל את העזרה שמגיעה לך, לדאוג לעצמך לא סותר את הטיפול במקביל באחיך.
להפך, לטפל בעצמך אפילו יעזור לפנות משאבים אליו, כי את המענה שלך תקבלי אצל איש מקצוע, וזה יעניק לך כוחות להיות שם גם בשבילו.

אם את חוששת לספר לאמא לבדך, מה דעתך לעשות את זה בתיווך? למשל של היועצת בבית הספר? או של מבוגר אחר שאת סומכת עליו? לפעמים זה יכול להקל.

אם תרגישי שזה נכון עבורך, מזמינה אותך לצ'אט של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לשיחה אנונימית במרחב נטול שיפוטיות שבו אפשר לדבר על כל מה שעובר עליך. בקצב שלך, ורק כמה שמתאים לך לשתף.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

היי אנונימית יקרה,
שומעת שאת מתמודדת עם הפרעת אכילה כבר שנתיים ואת מתלבטת איך לספר לאמא.
להתמודד לבד בוודאי מרגיש כל כך מתיש, ולהסתיר מרגיש כמו להסתובב עם סלע כבד בלב שמתיש לסחוב לכל מקום ולנסות להתנהג כאילו "הכל רגיל".
מבינה שאחיך הצעיר מתמודד עם הפרעת אכילה כבר 6 שנים ואת חוששת שהשיתוף שלך יבוא על חשבונו, מרגישה שיותר חשוב לטפל בו. ניכר שאכפת לך ממנו ושאת דואגת לו.

יקרה, גם לך מגיע לקבל את העזרה שמגיעה לך, לדאוג לעצמך לא סותר את הטיפול במקביל באחיך.
להפך, לטפל בעצמך אפילו יעזור לפנות משאבים אליו, כי את המענה שלך תקבלי אצל איש מקצוע, וזה יעניק לך כוחות להיות שם גם בשבילו.

אם את חוששת לספר לאמא לבדך, מה דעתך לעשות את זה בתיווך? למשל של היועצת בבית הספר? או של מבוגר אחר שאת סומכת עליו? לפעמים זה יכול להקל.

אם תרגישי שזה נכון עבורך, מזמינה אותך לצ'אט של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לשיחה אנונימית במרחב נטול שיפוטיות שבו אפשר לדבר על כל מה שעובר עליך. בקצב שלך, ורק כמה שמתאים לך לשתף.

שלך,
מתנדבת סה"ר.