כתבתי התחלה של ספרר בווטפד אשמח לשמוע את דעתכם בבקשה אל תשפטו רק התחלתי לכתוב(:

לא לא לא , לא שוב ,ידיי רעדו והרגשתי את דופק ליבי הולם חזק בחזי . מכתב היה מונך על מיטתי ואז הבנתי ,אבא עזב שוב , אחרי שהבטיח לי שישאר , שוב , ואני נשארתי לבד... שוב .
רציתי לצרוח לצרוח חזק כל-כך עד שכל העולם ישמע. רצתי מהר לעבר מיטתי ואחזתי במכתב בידי . עייני צרבו לפני שהדמעות החלו לרדת ,אחזתי במכתב שבידי כל-כך חזק עד שהמכתב כמעט נקרע . שנאתי את זה שנאתי את עצמי על זה שאהבתי אותו ,
את אבא שלי.
הבטתי במכתב הארור שהוא כתב ופתחתי אותו " דניאל, אני מצטער . תשמרי על אמא שלך ועל אחיך , ובעיקר תשמרי על עצמך ,ילדה . נתראה - אבא" בשניה שסיימתי לקרוא את המילים קרעתי את המכתב לגזרים , זהו הרגע הגיע. ידעתי שאבא יעזוב אותי , זאת לא הפעם הראשונה שהוא עזב אותי לכן לא הייתי מופתעת. ידעתי בדיוק למה לצפות שראיתי את המכתב מונך על מיטתי , אבל זה לא מנע ממני להתאכזב , שוב.

אם ידעתי שזה יקרה ?- כן , אבא תמיד עזב בסוף . אבל תמיד הייתה לי תקווה שאולי הפעם זה אהיה אחרת . כי בכל פעם מחדש הבטיח שישתדל . צנחתי על מיטתי והדמעות ירדו במורד פניי. ניסתי להצטמצם לכדור הכי קטן שאני יכולה .שמעתי שהתחיל לרדת גשם בחוץ שבימהרה הפך לגשם זלעפות רועש .

הקיץ נגמר - אבא עזב. והכל חזר לתלם. אני מתחילה תיכון חדש בשבןע הבא , חשבתי לעצמי ועמם המחשבה על כל העניין ממש לא עודדה אותי