זה הגיוני שאני מאמין באלוהים אבל לא אכפת לי ממנו?

זה לא קשור להגיוני או לא זה קשור לאמונה שלך בו. אם אתה לא מאמין בדרך שהוא נתן (המצוות) אז אתה לא מאמין בו באמונה שלמה, להאמין בשם זה לא רק להאמין בקיום שלו זה להאמין במצוות שהוא נתן לנו ובדרך שהוא סלל עבורנו שהיא הדרך הישרה

העניין הוא האם אתה רוצה לעבוד את ה' ונראה שלא
אולי כדאי שתעבוד על עצמך ותטפל ביצר הרע

אם זה מה שאתה מאמין אז כן

כי האמונה שלך בבחינת מקיף,
זה אומר שהיא עוד לא גורמת לך לפעול לפיה,
לימוד התורה מאיר אור פנימי והלימוד לעומק גורם לך לפעול כתוצאה מההפנמה וכו', אז זה אומר שזה הגיוני, קורה.
כדאי (בעצם חובה) ללמוד תורה וחסידות.

אני חושב שזה נובע מזה שאתה חושב שהקשר שלך עם אלוקים זה רק דרך המצוות.. אבל אלוקים זה אבא שלך ויש לך הרבה דרכים לדבר איתו. זה לא רק עניין של מצוות יש לך קשר איתו יש בך נשמה אלוקית וזה משהו מיוחד מאוד.
אני מאחל לך שבאמת הרצון יתעורר בך להכיר את אלוקים ולרצות להתקרב אליו
המצוות זה נושא שצריך, אבל זה לא או שתעשה מצוות או כלום. אל תוותר על אלוקים כי קשה לך עם המצוות
אני מציע לך ללכת לרב להתייעץ איתו על המצב שלך שהכל קשה לך ואתה מרגיש ניתוק וחוסר אכפתיות ומה אתה יכול לעשות כדי שבכלל יתעורר בך הרצון ואיך אתה יכול להתקרב אל האלוקים

תשמע שיעורי תורה לנוער. זה יפתח לך שצריך גם לדבר עם השם, לקיים מצוות ולא רק "יש אלוקים, ביי"

אין הוכחות לקיומו.
אבל כן, הגיוני. זה נקרא דאיזם.

כן

כן.. אני מבינה אותך לגמרי. לפעמים אין זמן לקיום מצוות ואמונה כשיש דברים אחרים על הראש
( ורגע, על מה אתה מדבר? איזה הוכחות יש לקיום של אלוהים?)

זה לא שלא אכפת לך זה שאתה לא רוצה להתחייב

אתה לא מספיק מאמין אז.

אתה פשוט מפחד להתחייב לשמור מצוות וללמוד תורה למרות שאתה יודע שזה האמת ואני מבין אותך אחי אבל זה האמת זה הדבר האמיתי

מעיד על כפיות טובה עצומה