מישהו יכול בבקשה לעזור לי, אני חושבת שאם אני אמשיך ככה אני אהפוך לבן אדם עצוב.

אז ככה אני אתחיל את הסיפור מהיסודי, כרגע אני בת 18.
יש לי 2 אחיות, עכשיו כשיש אחיות היית חושב שהבן אדם הוא חברתי ומסתדר מצויין אבל הן לא עזרו לי ליצור אינטרקציה חברתית בין אנשים, הן העדיפו יותר את חברות שלהם והבני זוג שלהם.
ככה שאני לא ידעתי איך להשיג חברים, אני הייתי משונה, אז עברתי לבית ספר אחר כי חשבתי שהבעיה תיגמר אם אני אעשה את זה וזה המשיך איתי לחטיבה ולתיכון כשכל פעם אנשים נטפלים עליי, זורקים עליי מהדק לראש, ומקללים אותי.
פעם התביישתי לקרוא לזה חרם אבל אני מבינה שהיום זה מה שעברתי אחרי שילדה שהייתה חלק ממנו התוודתה לפני שנתיים מול כולם שהיא עשתה עליי חרם ואני לא חשובה.
אז מה שבעצם קרה זה שהמחנכת שלי בחטיבה החליטה לעשות פגישה של כל הבנות בכיתה עם היועצת שכולם יתחברו.
האסטרטגיה של היועצת הייתה שכל פגישה כולם יגידו לילדה אחת את הדברים שמעצבנים אותם בה.
כשהגעתי לתור שלי אמרו לי "את פוגעת באנשים בלי לשים לב".
התחלתי לבכות וכולם הסתכלו עליי כאילו זה מגיע לי אפילו היועצת הסתכלה עליי כאילו אני מוגזמת.
אני לא מצליחה לשכוח את המשפט הזה ואני מתהלכת כל יום מאז בפחד שאני אפגע במישהו, הגעתי למצב שיש לי רגשות אשמה מריבים שלא קשורים אליי, דברים שעלולים להראות כקטנים ופשוטים גורמים לי לחשוב שעות לתוך הלילה למה פגעתי? למה אני בן אדם כזה?
אני לא מצליחה להשתחרר מזה.
והחברות שלי למרות שהחלטתי לספר להן על זה עושות לי נקיפות מצפון למרות שהן יודעות שזה ישגע אותי, אולי זה לא בכוונה ואני סתם מגזימה.
תוכלו להגיד לי בבקשה מה לעשות? איך להפסיק להרגיש ככה? בבקשה