הייתה איזה תקופה שנה שעברה קצת אחרי המלחמה שהרגשתי עם עצמי שבורא עולם כועס עליי, והרגשתי שהוא גם כועס עלינו בגלל המלחמה, וגם קצת עם עצמי הרגשתי שאני לא בן אדם ככ טוב.. והתחושות האלה כל הזמן הטרידו אותי והפריעו לי..ואמרתי לאימא שלי שאני מרגישה טרודה, ולא סיפרת לה בכלל על המחשבות שלי ועל מה שאני מרגישה. ואז היא ישבה איתי בחדר שלה, ופתחה ספר תהילים ודפדפה בו ועצרה באחד העמודים וקראה..ואז היא שאלה אותי "את חושבת שאת בן אדם לא טוב?", "את מרגישה שבורא עולם כועס עליך." הייתי ממש בהלם ולא הבנתי איך היא יודעת את זה בכלל.. כי לא סיפרת לה שזה מה שאני חושבת ומרגישה, אז לא הבנתי מאיפה היא ידעה את זה. זה באמת באמת לא ספאם. הרבה פעמים שאני רואה שאימא שלי "מרגישה אותי". מה מסביר את זה בכלל? וגם יום אחרי היא התקשרה אליי בבוקר כשהיא יצאה לעבודה והייתי בבית והיא אמרה לי "אחרי אתמול כשישנתי עלה לי עוד משהו עליך..שאת חושבת שבורא עולם כועס עלינו ויש את המלחמה. הוא לא כועס עלינו, הוא אוהב את כל הילדים שלו" (ובלה בלה בלה - היא התחילה פשוט להסביר לי למה הוא אוהב אותנו). וגם פעם אחת בבית ספר אחרי שנגמרה ההפסקה היה אמור לי להיות שיעור פיזיקה (בערך בשעה 13:00) והתחלתי להיות ממש לחוצה כי היינו אמורים לקבל את המבחנים שלנו, ואני זוכרת שלא הלך לי הכי טוב במבחן וממש לא רציתי לקבל את המבחן כי ידעתי שזה יאכזב אותי ממש.. ואז שחזרתי הביתה בערב אימא שלי שואלת אותי "מה היה לך בסביבות 13:00? ממש הרגשתי אותך..שאלתי את עצמי מה עובר על הילדה שהיא ככה לחוצה". והייתי ממש בשוק איך היא יודעת שבכלל נלחצתי? לא סיפרתי לה על המבחנים.