מי שהולך לפסיכולוג/ית כנסו רגע

אני פחות הרגשתי בנוח בהתחלה, אבל לאט לאט למדתי לשחרר ולשתף

בהתחלה בקושי הצלחתי לדבר, לא שיתפתי כמעט כלום
היום כבר שנה פלוס אני מספרת לה על כל דבר קטן בחיים שלי בלי להרגיש מוזרה
ואף פעם היא לא שאלה אותי איך הגעתי אליה, פשוט זרמנו עם הטיפול והשיחות

אמרתי לה שאני באה אליה כי בזמן האחרון יש לי חלומות מפחידים
חלומות שגורמים לי לחשוב שאולי אני לא לגמרי בריאה שאולי אני לא מרגישה כלכך טוב
שאני נופלת לחור שחור, נופלת נופלת ולא נבלעת
ושרק היא יכולה לעזור לי, היחידה מכולם

היה לי יחסית קשה כי זה להיפתח למישהי שאני לא מכירה אבל לאט לאט צוברים אמון וזה בסדר

היה בהתחלה קצת מוזר אבל בכיתי בפגישה הראשונה מה שגרם לשאר הפגישות להיות מביכות פחות
הפסיכולוגית שלי עזרה לי מאוד בתקופה שהלכתי אליה

אני הייתי בעבר אבל בדרכ בהתחלה זה מאוד מביך ומאולץ ועם הזמן נותנים יותר אמון ומשתפים דברים

שואל השאלה:
חברה שהפסיקו את הטיפול, למה?

שואל השאלה:
הרגשתם שאתם כבר לא צריכים?

שואל השאלה:
וממש תודה על השיתוף

הפסקתי ללכת בתחילת המלחמה אבל בכללי אני לא מרגישה שזה עשה יותר מדי שינוי

אם את מתכוונת ללכת הכי חשוב תבואי בראש פתוח ותזרמי
נכון שלא מכירים את הבן אדם, אבל בסופו של דבר זה מי שיעזור לך.
לחלק קשה בהתחלה, אבל לאט לאט צוברים אמון ומשתפים בקלות.

אממ האמת די זרם לי
ניסיתי מישהי אחרי טיפול של 3 וחצי שנים וזה לא היה זורם אז קלטתי שזה לא הסגנון שלי
ועכשיו הלכתי למישהי אחרת וישר היה איזה שהוא קליק, גם אם לא מאוד גדול, משהו בסיסי, והיא אמרה שהיא תשאל שאלות בהתחלה והיה לי ממש קשה אז אמרתי לה את זה אז היא אמרה אוקי אז נתחיל בקטן, שאלות מותר טכניות , מאיפה את, כמה אחים ,איפה למדת, איך המשפחה שלך, דברים כאלו ולאט לאט הייתי מסוגלת להפתח יותר