להערכתכם בנות שבאות מה'עולם הדתי' ומודעות לאיסורים ומיתגייסות לצה"ל לפי ההלכה נחשבות לאפיקורסיות? - קישור מצורף

לפי מה שהבנתי כל רבני הקהילות העיקריות טענו שזה איסור מדאוריתא ובל יעבור
https://www.yeshiva.org.il/ask/104174

https://www.kikar.co.il/haredim-news/264767

https://www.inn.co.il/news/272161

והינה אולי מקור רשום שיעזור בעיניין
"שלום וברכה! במקורות רבים בתנ"ך ובדברי חז"ל ניתן לראות שהמצב הפשוט הוא שרק גברים מתגייסים לצבא ולא נשים: - בספר במדבר פרק א' מפורט המפקד של בני ישראל במדבר, והפסוקים חוזרים כל הזמן על כך שפוקדים "כל זכר... כל יוצא צבא". - כך גם במפקד השני (במדבר כ"ו), שבו פוקדים "כל יוצא צבא" לקראת הכניסה לארץ, פוקדים רק את הגברים (עיין שם פס' ד', שמשווה את המפקד הזה למפקד הראשון; וכן יש להוכיח ממספר הפקודים, שהוא דומה למפקד הראשון ולא מוכפל פי שנים; וכך עולה בבירור מפס' נ"ג, שבו נאמר שהמנויים במפקד הם אלו שיקבלו נחלה בארץ, ובעקבות זאת מופיעה בהמשך פנייתן של בנות צלפחד, שכיוון שאין לאביהן בן משפחתן לא תזכה בנחלה). - כאשר בני גד ובני ראובן מקבלים על עצמם להשתתף במלחמה לכיבוש עבר הירדן המערבי, נאמר כמה פעמים
שנשיהם ובניהם יישארו בעבר הירדן המזרחי, וחלוצי הצבא ייצאו למלחמה (במדבר ל"ב, כו-כז; דברים ג', יח-יט; יהושע א', יד). - התורה כותבת את דינו של חתן, שפטור מלצאת למלחמה בשנה הראשונה משום שהוא צריך לשמח את אשתו (דברים כ"ד, ה) אין בפסוק התייחסות למצב הפוך, של כלה שמ ת גייסת. - כמו כן, מי שארס אשה ולא נשאה פטור מלצאת למלחמה (דברים כ', ז), ואין התייחסות לגיוס של אשה מאורסת. - כאשר התורה מצווה על טהרת מחנה הצבא (דברים כ"ג, י-יא)
היא מתייחסת לטומאה השייכת בגברים, ולא לטומאות השייכות בנשים. - במקומות בודדים בתנ"ך אנו מוצאים שאשה נטלה חלק במלחמה יעל שה רגה את סיסרא, והאשה שהר גה את אבימלך. אך בשני האירועים אין מדובר ביציאה לקרב כחיילת מן המניין, אלא בהזדמנות אקראית שנקרתה לידיה של האשה
לה רוג את האויב. יתרה מזו, לגבי שני המעשים הללו אף ניתן לראות בכתובים שאירוע כזה נחשב חריג ומוזר (עיין שופטים ד', ט; שם ט', נד; שמואל ב י"א, כא).
וכך רואים בסוגיה העוסקת בפטורים מן המערכה (משנה סוטה ח', ב-ה; גמרא שם מ"ד א)"