אתם חושבים שאנשים שמאמינים בדת הם פחות חזקים מנטלית מאתאיסטים?

לדעתי כן

לא.

שואל השאלה:
אני חושבת שכן

זה תלוי לדעתי בבן אדם

לא תמיד, אבל בדרך כלל הם מאבדים שפיות

בחייכם, למה להכניס דת לזה? יש ויש.
דת בהחלט לא קשורה לזה, ואין סיבה סתם ליצור סכסוך בין שני צדדים על נושא שלא קשור לכלום.
הכל תלוי בסוגים שונים של אנשים ובחוויות שהם עברו, לא במה שהם מאמינים בו.

^א כל, חצוף לאללה. מי אמר שלאתאיסטים אין הערכה עצמית?
ב כל, מה הקשר בכלל? אמרתי שחוזק מנטלי לא קשור לאמונה. יש ויש.
גם יש סוגים שונים של אמונה, לא כולם אוטומטית מאמינים שהאל בטובתם, אז זה אפילו לא בהכרח מנגנון הגנה.

אני לא מסכים עם השאלה כי היא יותר מדי כללית

אני לא יודעת, באמת תלוי
כי גם הם מאמינים שהכל לטובה וזה
אבל כן אני מניחה שזה הגיוני

כן

לא חושבת שאני חלשה מנטלית, לא

לדעתי להפך, אבל זה באמת תלוי בבן אדם
כן אמונה נותנת תקווה אבל אנשים לא היו עוקבים אחרי כל כך הרבה מצוות וחוקים בשביל "תקווה". להפך. אדם שדובק בדת צריך מנטליות מטורפת כדי לעבור ניסיונות קשים.
ואנשים שמתקרבים בנקודות נמוכות בדרך כלל עושים את זה כי הם הרגישו את העזרה של ה' ואנשים מספרים את זה.
זה קרה גם לאנשים שאני מכירה.
אנשים לא מחפשים להקשות על החיים שלהם בשביל תקווה, זה לא עובד ככה.

ועוד משהו, למה אתה מתיימר לדעת מה אמיתי ומה אמונות שווא... מה הודאה במציאות ומה שקר? כל כך בטוח בעצמך כאילו פתרת את העולם

אני חושב שהפוך

אתאיסטים נאחזים בתיאוריות מדעיות כדי להתכחש לקיומו של הבורא ולכל המשמעויות של הקיום שלו. וזה הופך אותך לחלשים מנטלית

לא

^^
התפיסה שלאתאיסטים יש איזו "מזימה מרושעת" להתכחש למי שהם בכלל לא מאמינים שהוא קיים היא ילדותית.

^^^אתה סותר את עצמך. אי אפשר להתכחש למשהו באופן פעיל אם אתה פועל לפי השיטה המדעית שמטרתה לבחון את המציאות בצורה ניטרלית, בלי הנחות מוקדמות. ההתכחשות עצמה מניחה סוג של אג'נדה רגשית, וזה לא מתאים לחשיבה מדעית רציונלית

וואלה לא כאלו אם כבר אולי אפילו יותר חזקים מנטלית כי זה להאחז במשהו ש"אין לו הוכחה" ויש כאלה שמקדישים את כל החיים שלהם בשביל זה בלי איזה מענה.. אבל אפשר לקרוא לזה חולשה או חוזקה תלוי בנקודת מבט. אבל לדעתי זה לא ממש קשור זה לזה

התפיסה שלמאמינים יש איזה שהוא פיגור שכלי והם מתכחשים למציאות בשביל תקווה
היא תפיסה ילדותית.

רק מבהיר מה שאמרתי מקודם כי אני מרגיש שיש צורך - בני אדם צריכים להרגיש שיש סיבה לחיים שלהם, משהו להאמין בו. כל הקטע של דת זה לא רק חוקים ומצוות, אלא גם הרגשה טובה וביטחון. זה נותן תחושת שייכות. אנשים שאין להם אמונה בכלל, לפעמים יכולים להרגיש ריקנות ואבידה. כי כשאין שום דבר להיאחז בו - לא משמעות, לא אמונה, לא כלום זה יכול להוביל לבלבול וגם לדיכאון.

ההפך הוא הנכון מכמה סיבות:

1. מי שצריך להתכחש זה דווקא אתאיסטים: הם ממש לא מודים במציאות האמיתית, הם מכחישים אותה ע"י אמונות שווא שכאילו הכל המצאה וזה בשביל להשלות את עצמם שלא יקרה להם כלום אחרי המוות וכמובן שבם בעולם הזה עקב כך שהם עוברים על עבירות של התורה. למאמינים שיודעים במה הם מאמינים ולמה אין אמונות שווא: הם מאמינים בתורת אמת של הקדוש ברוך הוא ואין שום סיבה שזאת תהיה אמונת שווא.

2. בשביל להתמסר לדת, צריך הרבה כוחות נפשיים ובפרט שיהדות דת ממש מחייבת, כל שכן אלה שמסרו את עצמם על קידוש השם בשעת השמד. אנשים חלשים היו מסוגלים לזה?

לדעתי באיזשהו מובן אפשר להגיד שבני אדם נולדים אטאיסטים?
כי להאמין בכוח עליון שמנהל את העולם הזה עוד לפני שניתנה לנו האפשרות להכיל את זה, זה משהו שנבנה, זה משהו שכל בני האדם באשר הם לומדים להכיר בו...
ויש אטאיסטים אבסולוטים שגם הם בנקודה מסויימת בחיים הגיעו להבנה שאכן הכוח העליון הזה קיים והתחילו להכיל את זה שיש בורא לעולם.
זה תלוי בן אדם וכל אחד חווה את החיים אחרת, מי שמחפש בוודאי שימצא מי שלא רוצה לחפש ודבק בהתכחשות לקיום הרוחני שנמצא בו ובכל מקום, בסופו של דבר ובצער רב אני אומר את זה, שבורא עולם מניח לו ועוזב גם אותו. כמובן אחרי ניסיונות רבים לתת לו להכיר בזה שהוא כן קיים...

הם הרבה יותר חזקים מנטלית.
יש להם אמונה, בורא עולם ועוד

^*5
נכון, זה למה אני לא מחזיק בה.

לא. זה מכליל מדי מה שאתה אומר

וואלה התירוץ הזה שאנשים מאמינים בשביל "תקווה" זה שטויות גמורות, ממש. בן אדם שהאמונה שלו מבוססת על "תקווה" תגמר מהר מאוד

אנשים מתקרבים לדת בנקודות נמוכות כי מבינים שרק ה' נמצא ואין עוד מלבדו. (ובלי קשר התהליך של לחזור בתשובה מאוד קשה מנטלית אז זה בכללי סותר)