האם המשפט של סוקרטס"אני יודע שאינני יודע כלום" הוא ביטוי לחכמה או לספקנות שמובילה לחוסר וודאות?

השני
אלא אם זה נאמר מתוך מקום של ענווה

הוא לא ידע כלום

שואל השאלה:
טוב^

אני חושבת ששניהם באים לידי ביטוי באמרה הזו, דבר אחד נובע מהשני ולהפך.

עצם ההכרה בחוסר הידיעה ובזה שלידע שלך יש גבול מסוים מסמל חכמה , הכרה פנימית ואת הרצון להחכים עוד יותר במטרה לבסס את הידוע לך כדי שהספקנות לא תהפוך לחסם ובאותה נשימה להגיד את זה בהקשר של חוסר ודאות בידע הקיים שלך זה הכרה בזה שהחוסר ודאות לא חייב להיות שלילי, ברצון הלא מתיימר להיות בטוח בידע שלך (שסביר להניח שהוא אינו שלם ומושלם), לדעת לבקר את עצמך על הידוע כמו שאתה מבקר את הלא ידוע ולעולם לא לקבל את הדברים כמו שהם, שגם זה מצביע על חכמה שלא בהכרח גלויה לעין במבט ראשוני.

במשפט הזה הוא בעיקר מציג את העובדה שהוא מודע למגבלות התודעה שלו ומי שלא מודע סובל מאשליה של ידע
הוא יודע כמה מעט הוא יודע ביחס לכל מה שיש לדעת
אז בגדול כן, מאמינה שספקנות. ספק באפשרות של ידיעה אובייקטיבית.
אבל בגדול סוקרטס השתמש במשפט הזה גם ממקום מתחכם כזה, כמו מן ענווה, רק לא אמיתית
זה בעיקר כדי שלא יוכלו להפריך את הטענות שלו
אבל הוא לא באמת אומר שאין טעם בידיעה וכל זה.. להפך זה פחות או יותר מעודד תאווה לידע

חכמה עמוקה