היי אשמח שתגידו לי מה דעתכם על הקטע שכתבתי (זה מכתב שכתבתי שמי שכתבתי לו את זה לא יקרא לעולם)

מי היה מאמין שאני אכתוב לך מכתב כזה, מכתב שאף פעם לא תקרא, מכתב שמביע את כל מה שאני מרגישה כלפיך ואת כל הרגשות שאני רוצה לשחרר כדי להמשיך הלאה. נפגשנו לא מעט פעמים ובכל פעם שראיתי אותך וחיבקת אותי הריח שלך לא עזב את החולצה שלי שבוע, הייתי שמה את החולצה בתוך קופסה כדי שלא יעלם הריח לעולם, אך בסוף הוא היה נעלם, בדיוק כמוך. כל פעם שהיית מחבק אותי הייתי רוצה שלא תעזוב לעולם, שתחבק אותי כל כך חזק שישארו לי סימנים שיזכירו לי את האהבה שלך. הייתי רוצה להרגיש את שפתיך על שלי, את החום, האהבה והתחושה שהשארת בי שאני בבית שלי, שאני במקום הכי בטוח שלי, שאין מקום אחר שאני ארגיש בו יותר טוב מאשר איתך, אולי אתה לעולם לא תקרא את זה אבל אני זכיתי לכתוב את האמת שלי, מבלי להסתיר אותה כמו שאני עושה מולך. כל פעם כשהיית מחבק אותי הייתי חושבת אם אני צריכה לשחרר ראשונה אבל תמיד אתה היית משחרר ואני לא הייתי רוצה לעזוב לעולם, לחבק ולא לעזוב, אולי גם לנשק, אבל אתה תמיד היית משחרר ראשון, אולי זה היה סימן שהייתי צריכה לראות. אבל הנה אני עכשיו, כותבת את מה שעל ליבי ואתה, אתה אתה, ממשיך בחייך מבלי לדעת שיש מישהי שאהבה אותך יותר ממה שהיא תאהב מישהו כל החיים שלה. אתה לא ראוי לאהבה שלה. כל התקווה והאופטימיות שהיו לי בשנתיים האחרונות היו לשווא, אבל אתה תמשיך בשלך, לעולם לא תדע, לעולם לא תרגיש, ועדיין יש מישהי שאהבה אותך אהבה שהיית מאחל לעצמך, אוי תאמין לי כמה שהיית מאחל לעצמך אהבה כמו שהייתה לי לתת לך, האהבה הזאת עדיין כאן, אבל היא כבר לא שלך לקחת אותה, היא שם, אבל מחפשת להירפא, היא שם, אבל מחפשת לברוח ממך כמה שיותר רחוק שלא תפעיל "טריגר" ותגרום לה לרוץ בחזרה אליך. את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור אבל רציתי להגיד לך בפעם האחרונה שאני אוהבת אותך יותר ממה שאהבתי כל בן אדם שהכרתי, אבל בסוף, מה זה משנה?