איך אני מסבירה לאמא שלי שאי אפשר פשוט להתגבר על רגישות ללקטוז ושאני לא יכולה לשתות חלב רגיל כשאין תחליף?

זה מאובחן אצל רופא?

כל רגיש ללקטוז שפגשתי בחיי שם ז על הרגישות והמשיך לשתות חלב
את הפעם הראשונה שאני נתקלת ברגיש ללקטוז שבאמת נמנע מלקטוז
לשאלתך תגידי לה שאת לא ממציאה ואין לך למה להמציא כי מי בכלל רוצה להיות רגיש ללקטוז
תגידי לה דוגרי מה זה עושה לך ושהיא צריכה להבין שזה רגישות לכל דבר

"היי אימא אני לא אוהבת למות תפסיקי לנסות להרוג אותי"

^ריגשות ללקטוז זה לא מוות..

היה לי רגישות ללקטוז שנבע מחיידק ואמא שלי הגיבה בדיוק כמוך.
הקטע שאני פשוט הצטרפתי לסופר וקניתי לי חלב כמו שאני אוהבת.
למזלי זה עבר לי יחסית אבל ככה פשוט הצבתי לה עובדה

רגישות ללקטוז זה משהו שאפשר להתגבר עליו ואני אסביר, הגוף שלך תוקף את עצמו כשהוא נתקל בלקטוז. יש לי מטופלת שהייתה לה רגישות לבמבה - ואני מדברת ברמה של מסכנת חיים. והיא תמיד הסתובבה עם מזרק אפיפן וכל הסיפור. היא עשתה שמונה פעמים בשנה טיפול לאלרגיה שלה לבמבה - והוא היה בעצם חשיפה לבמבה באופן הדרגתי, בתוך בית חולים עם צוות שמגבה - הרעיון היה לחשוף את הגוף ולהיות מוכנים למתקפה של האלרגיה מראש. וכך עם הזמן הגוף שלה יכל לשאת יותר ויותר חשיפה לבוטנים, כיום היא לא תמות מחשיפה לבמבה במצב של ריח או אכילה של כשבע יחידות במבה - שזה מטורף ובעצם הגוף לומד לרסן את התגובה, ככל שהוא נחשף לאלרגן בתנאי מעבדה.