למה הדור כל כך פגיע ולוקח הכל כל כך קשה היום?

עצוב אחי, אני קצת ציני לפעמים ואנשים לוקחים את זה יותר מדי קשה

כי קשה לדעת אם אתה מתכוון לזה באמת או בציניות. ובעיקר פחד של מה באמת חושבים עלייך

לא נראלי שזה עניין של דור בהכרח כי כל אדם הוא עולם ומרגיש דברים אחרת

זה תלוי בבנאדם יש אנשים שאתה יודע שאתה יכול להיות פתוח איתם ולצחוק איתם נגיד על הומור שחור, גזענות, או עליהם וזה והם ייקחו את זה סבבה ובטוב

ויש כאלה שזה חורה להם ופשוט צריך לדעת "לשלוט על הפה" כשאתה עם אנשים כאלו

אי אפשר באמת לשפוט אותם כי זה עניין רגשי וכל אחד חושב ומרגיש אחרת
אז פשוט תמצא את האנשים שאתה יכול לצחוק איתם על דברים כאלה

שואל השאלה:
אבל די אחי אחרי זה אני אומר בצחוק שנייה אחרי שה אני מוצא את הבן אדם בוכה וזה בכלל לא משהו שהיה מכוון כלפיו

שואל השאלה:
^^מבין מה את אומרת אבל כאילו הומור זה הדרך שלי להתמודד זה שאני עושה בדיחות שואה לא אומר שאני נאצי מניאק

^אני ממש מבינה את זה

וואי אתה יודע שפעם היה לי מקרה עם חבר
שדיברנו כזה ואז סיפרתי לו על זה שהמורה שלי סיפר בדיחה שחורה על השואה
והוא היה ממש רציני לגבי זה שזה לא בסדר וכולי

ואני לא הבנתי את הקטע שלו
כי נגיד הוא צוחק על אנשים מדוכאים לדוגמה, כל האלה שח!תכים, רוצים להת@בד ונגיד גם בסנטר (איכשהו מרגיש שזה לרוב הם למרות שמעולם לא הייתי בסנטר אבל אכן אני אדם שופטני)

ובקיצור אני נגיד לא הייתי מבינה את הקטע של לצחוק עליהם וכזה

וכאילו הגענו למסקנה פילוסופית שלכל אחד פשוט יש סגנון הומור שונה וצריך לקבל את זה

לדוגמה הוא לא צוחק בדיחות שחורות על השואה וכאלה כי זה דבר לא פשוט, אנשים נרצחו בדם קר וסבלו
מן הסתם שאני גם לא צוחקת על זה בצורה הזאת

ונגיד אני לא עכשיו אקח בציניות או אצחק על אנשים שחיים עכשיו, בהווה, סובלים ממשהו כי לא מבינים אותם, כי קשה להם, וואטאבר

כאילו לכל בדיחה יש גבולות מסויימים

ומה לעשות, צריך לקבל את הגבולות חחח

ומעבר לזה, אתה לא יודע מה בנאדם שאתה עכשיו מספר לו בדיחה שחורה לדוגמה עבר
אולי זה מטרגר אותו או משהו
לך תדע

בגלל זה חשוב לדעת מה אתה אומר ועם מי

נגיד אני עם חברים שלי יודעת שאני יכולה להיות הכי פתוחה ולהגיד מה שבאלי וגם כי אנחנו סוג של על אותו וייב כזה
אבל אני מכירה גם אנשים שאני יודעת שהם רגישים יתר על המידה נגדיר את זה ככה, ואני פשוט שומרת מרחק כי אני יודעת שאני לא אסתדר איתם


עכשיו אחרי הנאום שלי, לגבי מה שאמרת שזאת דרך התמודדות
מן הסתם שכן
גם בעיניי, זה מה שדי מחזיק את עם ישראל כל הבדיחות האלה
אני גם בעד לצחוק מאשר לבכות
כי גם במדינה כמו שלנו זולגות דמעות כל יום שכבר כולנו היינו משתגעים אם לא היה איזשהו הומור ואיזושהי אופטימיות

שואל השאלה:
אני כאילו הייתי אובדני אז אני עושה בדיחות של נגיד "יואו בואו נחתוך את הידיים ונלך לסרוק בחנות בטח זה יהיה ברקוד קריא"
וזה או זה או שאני באמת אלך ואחתוך את הידיים או אפגע בעצמי (תרגעו נאמנים)

^חצי מההודעה בכלל לא הבנתי אבל כן אני מבינה את הכוונה ושזאת דרך התמודדות
אבל מעבר לזה אולי כדאי שבכל זאת תלך לפסיכולוג או משהו

כל הדברים האלה אצלי זה נושא די רגיש פשוט עושה לי צמרמורת לחשוב על דברים כאלה

גם עד איזה גיל 15 לא באמת היה לי מושג נגיד ככה על מה ואיך כאילו תמיד שמרתי מרחק מהנושאים האלה

שואל השאלה:
שאני עושה בדיחות על אובדנות כי הייתי אובדנות וזה מונע ממני ככה לא לפגוע בעצמי ככה אני מתמודד

^כבר לא יודעת מה להגיד..
תעשה מה שטוב לך ולבריאות שלך בבקשה

שואל השאלה:
זה מה שאני עושה אבל אנשים לוקחים קשה

כמו שאמרתי
אתה פשוט צריך לנסות למצוא אנשים שעל אותו וייב כמו שלך ואז באמת תוכל לצחוק על זה בלי לפגוע במישהו