איך אנשים שנולדו בארץ מסוגלים לעבור בין רגע לגור בחול?

וואלה צודקת לגמרי

אני עברתי בגיל 12 זה היה בעל כורחי ואפילו לי זה היה מאוד קשה להתנתק והיום אני בן אדם מבוגר ועדיין לא מרגישה שייכת לארהב ומבקרת בארץ לעיתים קרובות
ההורים שלי חוו את זה אחרת
הם כבר לא יכלו להמשיך לגור בארץ הקושי הכלכלי היה באמת גדול ולפעמים קשיי הסתגלות עדיפים על לחיות מהיד לפה
אחים שלי הצליחו למצוא את עצמם פה ובחיים לא יחזרו,
אמא שלי לקח לה שנתיים לפחות של ממש חרדות קשות ומנטל ברייקדאונס
ואבא שלי מבחינתו חי תחלום
עבד והצליח לפרנס ולחיות בכבוד ובמקצוע שלו שהוא אוהב שבארהב הוא בהרבה יותר מתגמל מאשר בארץ.
אבל כן זה לא באמת קל לעבור
עברתי 10 דירות מאז שהגעתי לפה אין לי מקום שאני יכולה לקרוא לו בית אין לי חברים אמיתיים וזה מרגיש מאוד בודד ומדכא אבל כל אחד חווה אתזה אחרת. אני גם לא רואה את עצמי מגדלת ילדים בארהב אם לומר תאמת אבל אני צריכה להיות ריאלית ולהבין שבארץ קשה לחיות חיים נוחים וצריך לעבוד הרבה יותר קשנ כדי להשיג דברים שבארהב אני אולי לוקחת כמובן מאליו. זה נושא מורכב עם הרבה צדדים

אהבתי את הדוגמא וחד משמשעית מסכימה איתך
אבל בסופו של דבר הם מבינים שאין כמו הארץ הזאתי
אפילו יש אנשים שאמרו את זה בעצמם, עם כמה שישראל שונה ממה שאת יכולה לראות בחול, עדיין יש בה משהו והיא ייחודית ואין כמוה, אין לה תחליף.

אני עברתי לפני שנה וחצי, באמת שזה קשה במובן הזה, עד היום קשה לי עם השפה (בעיקר כי זה לא רק השפה, אני עוברת בביה"ס מקומי את השיעורים שלי) ואנשים לא תמיד מבינים את התרבות הישראלית ולכן יש קצת התנהגות שלי שהם מחשיבים כמוזרה, אבל אם להיות כנה, גם ככה ביליתי חצי מהחיים שלי במחאות כי אנחנו לא מסכימים עם הפעולות של הממשלה, לא היו לי חברים כי היו לי מורים ליטרלי בריונים שהתפוצצו עליי כשהתחלתי להתחבר עם אנשים, עכשיו אני במקום שבו החלומות שלי אשכרה יכולים להתגשם במציאות, יש לי חברים ומורים שקשה לי איתם אבל זה בגלל שאני רגילה לבריונים, החרדות שלי עדיין קיימות אבל עכשיו זה לא בגלל פחד הישרדותי, אז הרבה יותר קל להירגע, וברור שזה קשה, אבל סבלתי בישראל, ויהיו תלונות בכל מקום, ברור שקשה רחוק מהמשפחה, אבל בודדו אותי חברתית ברמות, אז זה רק המשפחה, וגם זה, שני הצדדים של המשפחה המורחבת באמת לא מאוד אכפתיים כלפי הצד שלי במשפחה.

כלכך מסכימה ואני גם עולה אז בכלל

אני רק מחכה כבר לעשות את זה

גם אני עברתי בגיל 12, לרוסיה, אבל זה היה לצרכים חשובים, וזה היה אמור להיות זמני, אבל זה נהיה כמו בית, ואני עדיין כאן, אחרי 9 שנים

מתרגלים