המשפחה שלי הורסת אותי נפשית

מבינה אותך
אין מה לעשות חוץ מלחכות שתצאי שוב מהבית :/
בהצלחה להתמודד
תנסי להיות פחות בבית אולי

אין כל כך מה לעשות בזמן של המלחמה את יכולה לצאת אם יש לך איזה חברה את יכולה לבקש להישאר אצלה כמה זמן אני גם עשיתי את זה פעם

לא לתת להורים להיכנס למתחת לעור שלך
את רגילה לשקט של הפנימייה נכון
אבל את צריכה להבין שרק את בוחרת איך להגיב לריבים שלהם
אם תגידי לעצמך שזה לא יעבור אותך ולא ישפיע עלייך זה מה שיקרה
תביני שאם תנשמי רגע לפני שאת מתעצבנת ירד לך האסימון שזה פשוט לא שווה את הכוחות

היי לך,
עברו יומיים מאז שכתבת והמילים שלך נגעו בי מאוד
שומעת את התסכול במילים שלך, הפנימייה סגורה ואת עכשיו בבית מרגישה מרוקנת...
אולי את נושאת על הכתפיים משקל עצום, והעובדה שדווקא בבית אין לך את המקום להניח אותו ולהרגיש מוגנת היא כואבת מאוד.
הבדידות הזאת, כשצריך לעבד הכל לבד בפנים בלי שאף אחד יראה או יושיט יד, היא חוויה מתישה ומכעיסה. מתארת לעצמי שהיית רוצה שמישהו יקשיב לקול שלך בלי שתצטרכי לזעוק.
לא מובן מאליו ששיתפת כאן במה שאת מרגישה, לפעמים כשחולקים את מה שמרגישים עם מישהו קרוב שאפשר לסמוך עליו, או עם איש מקצוע, זה יכול להקל אפילו קצת. עצם הדיבור מאפשר לפרוק, להבין את התחושות יותר טוב, ולהרגיש פחות לבד עם מה שעובר עלינו..
בין אם תחליטי שזו הדרך הנכונה עבורך ובין אם אחרת, אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), ואני מזמינה אותך לפנות אלינו בצ'אט, ואולי נוכל לחשוב על פתרון יחד.
מצורף לינק לצ'אט שלנו להמשך שיחה.
שלך, מתנדבת סה"ר.