18 תשובות
למה רק האמא
גם האבא משנה
וכן זה משפיע
גם האבא משנה
וכן זה משפיע
שואל השאלה:
לגמרי
מי שמגדל ופוגש את הילד במצב הזה
לגמרי
מי שמגדל ופוגש את הילד במצב הזה
דעתי היא שאתה צודק
אני יושב שאת צודקת אבח זה דבר שהוא בר שינוי ולא תמיד קבוע כי לרוב ההורים שונים ככה שאצה בכל מקרה מקבל משני העולמות
לדעתי אופי הטיפול בילד כן יכול לקבוע איך הוא עקרונית יתייחס למקרי טראומה בעתיד.
עם זאת אפשר לייחס חשיבות למקרה (אם האמא מתייחסת יותר מדי) אבל באופן בריא
2 האפשרויות שנתת כאן לא יובילו את הילד להתמודדות בריאה עם הטראומות שלו, כך שאופי הטיפול יוביל אותו למצב שכן תהיה לו טראומה
עם זאת אפשר לייחס חשיבות למקרה (אם האמא מתייחסת יותר מדי) אבל באופן בריא
2 האפשרויות שנתת כאן לא יובילו את הילד להתמודדות בריאה עם הטראומות שלו, כך שאופי הטיפול יוביל אותו למצב שכן תהיה לו טראומה
כן, בוודאי שזה משפיע.
מלא פעמים ילדים שהם קטנים הם חוטפים מכות (אני בתור דוד יודע את זה)
אחיינים שלי לפעמים נופלים ובוכים, הם לא בוכים מהמכה עצמה, הם בוכים כי נבהלו, כל עוד לא נעשה מזה יותר רעש, ולא נילחץ, ולא נפחד, ודווקא להפך רק נחבק וננשק ונצחק ונמשיך כרגיל, הילד מהר מאוד יפסיק לבכות ולא ייחס לזה יותר מידי חשיבות למקרה.
מלא פעמים ילדים שהם קטנים הם חוטפים מכות (אני בתור דוד יודע את זה)
אחיינים שלי לפעמים נופלים ובוכים, הם לא בוכים מהמכה עצמה, הם בוכים כי נבהלו, כל עוד לא נעשה מזה יותר רעש, ולא נילחץ, ולא נפחד, ודווקא להפך רק נחבק וננשק ונצחק ונמשיך כרגיל, הילד מהר מאוד יפסיק לבכות ולא ייחס לזה יותר מידי חשיבות למקרה.
כן בפירוש כן. אבל (וה"אבל" הזה משמעותי) התגובה של הדמות המטפלת היא רק רכיב אחד מפוסט טראומה אפשרית. יש עוד רכיבים כמו מבנה אישיות, הסביבה, התמודדות רב שכבתית (עם או בלי התערבות חיצונית) לטווח הבינוני והארוך.. בקיצור לא נחפור אבל בגדול זה מאוד משמעותי אבל עדיין זה רק אחד הרכיבים.
יש בזה חלק גדול אבל יש את החלק שבוא הילד מפרש בדרכים שונות דברים שונים גם אם האמא תביא בדיוק את המידה הנכונה של יחס זה ישפיע המון אבל אכן יש חלק בעולם שהילד יצר עד לאותה נקודה של החיים במצב שאתה הבאת במידה ואמא לא תתיחס בכלל יכול להיות שהילד יפרש את זה למשהו זניח שלא דורש יחס וכך יעבור הדבר אותו דבר במצבים אחרים
לדעתי יש קשר. האופן שבו אנחנו מגיבים לדברים קשור באופן אדוק להורים שלנו. כבר גיל ינקות שאנחנו פעוטות, שאנחנו נחשפים למשהו לא מוכר אנחנו מגיבים באותו אופן שההורים מגיבים.
זה מזכיר לי סרטון על האופן שתינוקות מגיבים לתגובות של ההורים שלהם. שמו תינוקות ליד משטח שקוף, והם התחילו לזחול לעברו. אמרו לחצי מהורים להגיב בפרצוף מפוחד, ולחצי השני לא להגיב בכלל. שהתינוקות הגיעו לחלק השקוף, שאותו הם לא ראו עולם, הם הרימו את הראש לעבר ההורים שלהם ובחנו את התגובה שלהם. התינוקות ראו שהורים שלהם מראים פרצוף מפוחד, הם ישר נעצרו במקום והתחילו לבכות. שהורים לא הגיבו הם המשיכו ולא יפחדו. כלומר אנחנו לומדים באיזה אופן להגיב לדברים על בסיס התגובה של ההורים שלנו.
אם מלמדים ילד להתעלם מדברים ולא להתייחס, אז באופן אוטומטי ולא מודע הוא ימצא את עצמו עם טראומה שהוא מדחיק. וכאשר יש טראומה שהוא לא מודע אלייה או מתייחס אלייה, זה רק יגריע את המצב כי חוסר ידיעה/התייחסות לא אומר שזה לא קיים אלא שהיה לו קושי רב יותר לחיות בלי הידיעה על הטראומה ובלי יכולת לטפל בה.
באותה מידה, כשאר הוא מגיב בצורה מוגזמת על כל דבר, הוא מביא את עצמו למצב שהוא נמצא בחשיבה יתר על דברים, מה שמוביל ללחץ, להתקף פאניקה בלי יכולת לדעת איך להתמודד עם אותה טראומה.
בקיצור כן. אנחנו לומדים מהורים שלנו באיזה אופן להגיב, באמצעות צפייה של התגובה שלהם.
איזון הוא המפתח ליכולת להתמודד עם דברים. גם כדי לקבל את הסיטואציה ולהבין מה קרה אבל באותה מידה גם להבין שיש יכולת גם ללמוד ולצמוח ממנה.
התייחסות יתר, תוביל לפחד מנסיונות. אדישות תוביל לדחיקץ רגשות. בשני המצבים לא לומדים איך להתמודד עם המצב בצורה בריאה.
זה מזכיר לי סרטון על האופן שתינוקות מגיבים לתגובות של ההורים שלהם. שמו תינוקות ליד משטח שקוף, והם התחילו לזחול לעברו. אמרו לחצי מהורים להגיב בפרצוף מפוחד, ולחצי השני לא להגיב בכלל. שהתינוקות הגיעו לחלק השקוף, שאותו הם לא ראו עולם, הם הרימו את הראש לעבר ההורים שלהם ובחנו את התגובה שלהם. התינוקות ראו שהורים שלהם מראים פרצוף מפוחד, הם ישר נעצרו במקום והתחילו לבכות. שהורים לא הגיבו הם המשיכו ולא יפחדו. כלומר אנחנו לומדים באיזה אופן להגיב לדברים על בסיס התגובה של ההורים שלנו.
אם מלמדים ילד להתעלם מדברים ולא להתייחס, אז באופן אוטומטי ולא מודע הוא ימצא את עצמו עם טראומה שהוא מדחיק. וכאשר יש טראומה שהוא לא מודע אלייה או מתייחס אלייה, זה רק יגריע את המצב כי חוסר ידיעה/התייחסות לא אומר שזה לא קיים אלא שהיה לו קושי רב יותר לחיות בלי הידיעה על הטראומה ובלי יכולת לטפל בה.
באותה מידה, כשאר הוא מגיב בצורה מוגזמת על כל דבר, הוא מביא את עצמו למצב שהוא נמצא בחשיבה יתר על דברים, מה שמוביל ללחץ, להתקף פאניקה בלי יכולת לדעת איך להתמודד עם אותה טראומה.
בקיצור כן. אנחנו לומדים מהורים שלנו באיזה אופן להגיב, באמצעות צפייה של התגובה שלהם.
איזון הוא המפתח ליכולת להתמודד עם דברים. גם כדי לקבל את הסיטואציה ולהבין מה קרה אבל באותה מידה גם להבין שיש יכולת גם ללמוד ולצמוח ממנה.
התייחסות יתר, תוביל לפחד מנסיונות. אדישות תוביל לדחיקץ רגשות. בשני המצבים לא לומדים איך להתמודד עם המצב בצורה בריאה.
שואל השאלה:
תודה רבה על התשובות
גשם של חתלתולים תשובה מאוד מעניינת
s0ra לא מסכים איתך, לא חושב שיש לילד באמת דעה אישית ופרשנות גדולה מעבר לחיקוי ולמידה מהאמא.
תודה רבה על התשובות
גשם של חתלתולים תשובה מאוד מעניינת
s0ra לא מסכים איתך, לא חושב שיש לילד באמת דעה אישית ופרשנות גדולה מעבר לחיקוי ולמידה מהאמא.
אכן משפיע
משפיע
לא זה לא קשור זה החוויה האישית של הילד. התגובה של הסביבה תשפיע אבל טראומה זו טראומה והיא יכולה גם להתבטא בדברים אחרים בעתיד
אנונימית
משפיע
ברור
ככה אתה לומד איך להסתכל על דברים
כמו שילד לומד סיטואציות וככה מבין איך צריך להתנהג בסיטואציות, הוא גם לומד איך להגיב לדברים שקורים לו
זה גם יכול להיות יותר ספציפי
נגיד והורה מתייחס לפגיעות חיצוניות ומתעלם מרגשיות של הילד ככה גם הילד יתייחס אל עצמו
או אם להורה יש אישיו עם משהו מסוים והילד קולט את זה בתגובתיות שלו הרבה פעמים, כנראה שגם הוא יירש את אותו אישיו
ילדים לומדים מלא מההורים שלהם
ככה אתה לומד איך להסתכל על דברים
כמו שילד לומד סיטואציות וככה מבין איך צריך להתנהג בסיטואציות, הוא גם לומד איך להגיב לדברים שקורים לו
זה גם יכול להיות יותר ספציפי
נגיד והורה מתייחס לפגיעות חיצוניות ומתעלם מרגשיות של הילד ככה גם הילד יתייחס אל עצמו
או אם להורה יש אישיו עם משהו מסוים והילד קולט את זה בתגובתיות שלו הרבה פעמים, כנראה שגם הוא יירש את אותו אישיו
ילדים לומדים מלא מההורים שלהם
היי עלם. טראומה זאת לא בדיוק מהתיאור שלך. אבל זה נכון מאוד לפוביות. כך מסבירים את העובדה שרובנו חוששים ממקקים, לפי תאוריות למידה זה קשור ליחס שצפינו בו מצד הורה למשל כשהוא נתקל במקק, למידה של פחד יכולה להתרחש גם ממודל, זה לא מחייב התנסות ישירה (אז במקרה הזה לצפות באם מביעה פחד מג'וק יהיה מספיק כדי לפתח פחד, הילד לא צריך להתקל בג'וק בעצמו ולחשוש). כתבתי על זה משהו בסמינריונית שלי, אולי אחפש אחר כך ואעתיק לכאן.
אולי זאת האסכולה ממנה אני מגיעה, אבל הדחקה היא לא נפוצה כמו שחושבים וקשה לי לדמיין מצב בו האם מתעלמת לחלוטין מהכאב וזה יוצר פחד. חסך אחר אולי, כמו הידיעה שאתה לא חשוב מספיק כדי שיתייחסו אליך.
אולי זאת האסכולה ממנה אני מגיעה, אבל הדחקה היא לא נפוצה כמו שחושבים וקשה לי לדמיין מצב בו האם מתעלמת לחלוטין מהכאב וזה יוצר פחד. חסך אחר אולי, כמו הידיעה שאתה לא חשוב מספיק כדי שיתייחסו אליך.
שואל השאלה:
מעניין, תודה רבה על התשובה.
אני חושב שכמו שאמרת לגבי פוביה זה נכון, אבל גם לגבי טראומה, הוא מחקה את האמא איך לטפל בעצמו בהמשך.
מסכים אבל שזה לא יוצר טראומה מיידית. לגמרי.
מעניין, תודה רבה על התשובה.
אני חושב שכמו שאמרת לגבי פוביה זה נכון, אבל גם לגבי טראומה, הוא מחקה את האמא איך לטפל בעצמו בהמשך.
מסכים אבל שזה לא יוצר טראומה מיידית. לגמרי.
כן