פריקה אבל מעניינת תקראו אולי תייעצו לי גם

אין לי חברים,
לא בקטע של חרם, לא בקטע של להתבכיין, לא כי לא אוהבים אותי, אבל יצא שאין לי חברים
בחטיבה הייתי מסתובבת עם אנשים בני 30, יצאתי למועדונים בגיל 15 והייתי משתכרת וחוגגת ומה לא
בתיכון כבר התחלתי למצות את זה, להתנתק, ביב' כבר הייתי חברה של המורים.
גם, לא ממקום של ללקק להם, באמת חברה, הייתי מוזמנת לאירועים של הסגל, הייתי בימי הולדת של המורות שלי, המורה שלי לאזרחות הייתה אצלי בבית קבוע והמורה שלי לתנך עד היום מדברת איתי לפעמים (כמובן מורות צעירות לא בנות 50)
בצבא הייתי בטוחה שאני אכיר חברים, ובאמת היה לי כיף בצבא והייתי עם אנשים טובים, אבל בסופו של דבר רוב החברים שלי היו המפקדים, בסוף הייתי בפיקוד גם, אבל פה זה כבר היה קיצוני, ילדה בת 20 שכל החברים שלה בני 40, ושוב, אני לא מדברת על חברים של לשבת איתם בבסיס וזהו, היו אצלי בבית, היינו יוצאים לאכול יחד, הייתי מוזמנת לחתונות של הילדים שלהם ולערבי פרישה שלהם, חברות אמיתית, אבל יצא ואחרי הצבא לא שמרתי עם אף אחד על קשר.
לאנשים בגילי אני לא מתחברת, אני לא יודעת איך, והם גם לא כלכך מעניינים אותי, אני בת 21 עם בית, עם קורות חיים ששווים משהו, עם שאיפות, לא מעניין אותי טיול גדול ומסיבות, לא מעניין אותי ישיבות ואלכוהול, אני אדם של ללמוד, עשיתי קורסים של מכללות גדולות בארץ, מתחילה עוד שניה תואר, אני רוצה סביבי אנשים כמוני ומעלה, שיהיו טובים ממני וימשכו אותי למעלה איתם, לא שיורידו אותי
אני לא יודעת איפה למצוא אנשים כאלה יותר, לא רע לי לבד, אבל כן יהיה לי יותר נחמד שיהיה לי מישהו בעולם, משפחה אין לי, אם אני לא הולכת לעבודה אני יכולה לא לדבר ימים שלמים, אני לא יודעת מה אפשר לעשות ואיפה אפשר להכיר אנשים כאלה, אבל לא בא לי להתפשר על פחות