מה אתם חושבים על מה שכתבתי?

יש לי אופי משונה
מלא בסדיזם מזוכיזם אמפתיה ושנאה
רצון לאהוב אבל שנאה שמשתלטת על הכל
רצון לשלוט אבל פחד מהחלטות
רצון ליפול לרגליו ובו זמנית רצון להכות
אני מוזרה זה ידוע
אני מעריכה חיים ומקדשת מוות
אני רואה פגם בכל דבר יפה אבל גם אומרת שפגמים יוצרים שלמות
אני רוצה להכאיב אבל כשאני רואה מישהו סובל אני רוצה לבכות
אני רוצה להכריח ולאמלל אבל מתעבת כפייה
אני מזילה דמעות כי נעלבתי וצועקת בקול שלא אכפת לי
אני רוצה להיות שלמה אך מאמינה ששלמות זאת המצאה
אני מלאה באירוניה למרות שאני לא באמת מבינה את משמעותה