איך להשלים עם זה שלא כל חבר ישמור איתנו על קשר?

ממש אשמח לתגובות אז אשמח שתקראו

אני לקראת שחרור אחרי שירות בבסיס סגור. הרבה חברים שלי כבר השתחררו, ועם חלקם אני משתדל לשמור על קשר. אני יודע שהם אוהבים אותי מאד ולמרות זאת יוצא שאם אני לא אשלח הודעה אז הם לא ישלחו או שהם ישלחו אבל לעיתים רחוקות. וזה דפוס שחוזר על עצמו עם הרבה אנשים שהיו קרובים אליי מאד בשירות.
בנוסף התחברתי מאד לחבר שנמצא איתי בחדר כבר שנה פלוס ואני יודע שגם הוא התחבר אליי מאד ובכל זאת אני מעריך שהקשר לא יישמר. אם זה היה תלוי רק בי הוא היה נשמר כי אני אחד שיודע ליזום ולשלוח הודעות, אבל אי אפשר שזה יהיה תלוי רק בי. ובאמת שניסיתי לגרום לקשר לצאת מחוץ למסגרת הצבאית בין אם זה לשלוח הודעות בסופ"שים של סרטונים מצחיקים על בדיחות משותפות וכאלה אבל זה לא ממש התפתח. ואני מרגיש שבאמת מצאתי אחלה בן אדם שבאלי להיות חבר שלו וזה די נדיר שאני מוצא אנשים כאלה שאני ממש מתחבר אליהם ובגלל זה גם קשה לי ממש המחשבה על השחרור כי סביר להניח שלא אראה אותו יותר. ושוב, כמו שאר החברים שלי, אני יודע שהוא באמת אוהב אותי והרגשתי את זה המון לאורך הזמן.
איך מתמודדים עם זה? אני מרגיש שזה באמת ממש משבש לי את כל המצב רוח.