אנשים עם חרדות מה זה בעצם אומר להיות עם חרדות?

אני עם חרדת נטישה - שמקשה עליי להיקשר לאנשים, וגם שכבר כן - מאוד קשה לי להניח להם ואני תמיד מרגישה שהם לא מרוצים ממני
וחרדה חברתית - שגורמת לי להסתכל על עצמי הרבה פעמים לפני סיטואציה חברתית, לבחון את עצמי ולהשתיק את עצמי הרבה פעמים מהפחד משפיטה.
פוגש אותי הרבה מאוד

חרדה באה והולכת, זה בעיקר תקופתי. יש שבועות שזה ממש חזק ואפילו מונע ממני לתפקד - אני מסוגלת לשהות בחדר שלי וממנו לעבור לשירותים אבל לא יותר מזה. יש שבועות שזה ממש רגוע ולא מורגש. יש דברים שמחמירים את זה, אבל הרבה פעמים החרדה פשוט עולה כי ככה בא לה.
זה מן כאב שאי אפשר להסביר, יותר נפשי, והוא מרגיש כמו הכאב הכי עצום שאפשר להרגיש לפי המוח שלי. כמו דיכאון, כל דבר קשה יותר, אבל בגלל הפחד שהדבר הכי קטן כמו לצאת מהבית יעורר את הכאב הזה

בעיקר חרדת נטישה אצלי שאני מפחדת להקשר לאנשים מהמחשבה שיעזבו אבל מנסה פשוט להפתח לאט ולבנות קשר לאט וזה מראה מי נשאר

דפיקות לב חזקות, תחושת מןעקה, שלפעצים בא לי לבכות על כלום ושום דבר, כאביפ בחזה

אני מתמודדת עם חרדה חברתית.
זה אומר שאני כל הזמן חושבת מה יגידו עליי, מרגישה שכולם בוחנים את הפגמים שבי ומסתכלים עליי באופן שלילי.
זה גורם לי להרגיש חסרת ביטחון מאוד, כי גם יש לי חשיבת יתר אז אני כל הזמן מנתחת סיטואציות ומנסה למצוא תשובה ללמה אותו בן אדם אמר לי את הדבר הרנדומלי הזה.
זה מעייף.

אני אישית מתמודדת עם חרדה חברתית כבר מלפני כמה שנים טובות, היום כבר הרבה יותר טוב כי למדתי להתמודד עם זה ואיך לנסות לא להיכנס למצב של חרדה או לחץ אבל זה עדיין איתי ופוגשת את זה מידי פעם וזה קורה כשיש יותר מידי אנשים סביבי, תשומת לב של יותר מבן אדם אחד, באירועים, אני נמנעת מלמלא דלק בעצמי כי אני מרגישה שכולם מסתכלים עליי או אפילו ללכת לקופה אם יש מישהו שיכול לעשות את זה במקומי, אני כמעט אף פעם לא הייתי עונה תשובות בכיתה אם בכלל, אני כמעט ולא מבקשת עזרה ומעדיפה להסתדר לבד, אני לא הייתי עושה עבודות בקבוצות גם אם היה צורך בכך ועוד מלא.
זה פוגש אותי ביומיום בכל מצב שיש בו כמעט אנשים, עד היום אני לא יודעת את הסיבה לכך או איך קיבלתי את זה אבל מעולם לא הייתי בן אדם של אנשים ותמיד העדפתי את הלבד, כי אז אף אחד לא שופט, לא מסתכל, לא מנסה לדבר איתי, להעיר הערות שלא צריך, לפגוע בי וכו...אבל כשזה כן קורה אני מתחילה להזיע, אפילו לרעוד, פעם הייתי נכנסת להתקפי חרדה, הלב שלי פועם ממש מהר, אני מגמגת (מה שאפילו קורה לי עד היום) לפעמים אפילו בוכה מרוב העומס הנפשי והריגשי שאני מרגישה באותו הרגע מה שרק מחמיר את החרדה כי אז אני מרגישה נבוכה ורוצה להימנע מאנשים עוד יותר.