לפעמים אין לי כוח לחיות :(

וזה יגמר ואני מבטיחה לך.
אולי לא היום וגם אולי לא מחר אבל מתישהו זה יגמר❤
מוות זה פיתרון תמידי לבעיה זמנית..
את יכולה לשתף אותי אם באלך

היי מה קרה תשתפי אותי מה יש

יש לנו במוח מנגנון הגנה ששם המוח שם את כל מה שכואב
וביום אחד הכל משתחרר נוצר לחץ


כדי ללכת לדבר עם מישהו שמכירים לשחרר לאט לאט לא מהר לאט וזה יעזור מנסיון

ממש כואב לי לשמוע שזה מה שאת מרגישה, החיים יכולים להיות מאוד כואבים לפעמים.
קרה משהו ספציפי?

שואל השאלה:
כבר כמה שנים שאני מרגישה שאני עוברת טלטלות ודברים שבאמת קשים לי.
זאת לא תקופה.. זה כבר רגיל וכואב כל כך

תקשיבי מתקשרים להורים אם יש חשש לפגיעה עצמית אני הייתי מוחק אלא אם את מוכנה לזה, אני שאלתי שאלה מפגרת לקחו אותה ברצינות ואני צריך ללכת לפסיכולוג עכשיו למרות שאני לא רוצה/צריך
לשאלה:
תקשיבי זה קשה ואני יודע במה את מתמודדת, אני ממש ממליץ לך לשים אוזניות לשמוע מוזיקה זה עז לי ממש, אם את צריכה לפרוק הפרטי שלי פתוח, את עם חוזק שאת לא מבינה אפילו את יכולה להתמודד בהכל

אם תמותי את לא תרגישי את ההקלה שאת מחפשת את פשוט תמנעי מעצמך את האפשרות לחיים טובים. הדבר האחרון שתרגישי זה חרטה (מנגנון הורמונלי ביולוגי שאין שליטה עליו), עצב, ואבל עמוק. לא יהיה שום הא.. סוף סוף שקט. לא יהיה אפילו חלל ריק. את פשוט לא תהיי. האקט האחרון שלך בעולם אוליי יהיה מה שאת חושבת לחמלה עצמית, זה ההפך. את רק תרגישי עצב שזהו המצב שאליו הגעת

שואל השאלה:
אני ממש לא רוצה לפגוע בעצמי.
רק שלפעמים הייתי רוצה פשוט להיעלם, להיות סתם איזו שמש נעימה שמחממת את האנשים באהבה, מלטפת את צמרות העצים.
(זה באמת מה שאני רוצה, פשוט אוהבת מאוד לכתוב שירים אז ככה אני מביעה את עצמי)
אני רצינית לגבי כל מה שאני כותבת, לא מחפשת צומי :(

שואל השאלה:
9999- אז אולי פשוט לא להיות. הכוונה היא לא כמו לא לחיות, אלא לא להיות קיימת.
בלי דבר כזה של חיים ומוות.
פשוט לא להיות, ללא קיום שלי.

אני מבין את הרצון שלך כי להרבה זמן הייתי במקומך. אני עדיין במקומך. אבל אני מתחיל להבין (ואני מציע לך גם לשקול את הרעיון) שאני לעולם לא אוכל להיות שמש חמימה. או רוח מלטפת. או מוזיקה. או כלום. אנחנו לא נוכל להיות כלום אפילו. הציפייה היא שכשתגיעי לכלום סוף סוף את תוכלי להרגיש מה זה לא להרגיש רגשות בכלל. וזה כי כל הרגשות שלך עכשיו קשים מנשוא ואת צריכה שזה יפסיק לנצח כי זה כל כך נורא. אבל קיצון אחד שעובר לקיצון שני לא עוזר. את הופכת מהכל לכלום. את לא תוכלי להרגיש את הכלום, את לא תוכלי להסתכל על החיים ממשיכים בלעדייך ושזה טוב (לכאורה) שפספסת אותם. החיים שלך פשוט יגמרו בנקודת השפל של החיים שלך. ואת שווה את המאמץ. אמנם לא תהיי שמש בחיים האלה אבל תוכלי להיות זו שהשמש מלטפת. זו שצוחקת ביום נעים

שואל השאלה:
אמאלה ריגשת ברמות, תודה רבה!

יש לי משהו להגיד לך אבל לא בא לי לאבד נק אמינות את יכולה לשלוח לי רגע הודעה בפרטי?

שואל השאלה:
מעדיפה שלא, מצטערת ותודה בכל זאת :0

מה שאת מרגישה הגיוני לחלוטין, הרבה אנשים חווים תחושות דומות.
אף אדם לא רוצה לסבול, המוות רק נראה כפתרון לסבל - הוא לא. לאחר המוות יכול להיות שאין סבל (אנחנו לא יודעים מה קורה אחרי המוות), אבל יכול להיות שגם אין שום דבר אחר. כלומר, את תאבדי כל מה שכן יש לך. משפחה, חברים, תחביבים. עזבי את אלה אפילו, את תאבדי את עצמך. את מוכנה לאבד את התודעה שלך? להפוך לכלום שמסתובב ביקום בצורת אנרגיה?

יש דרך להפחית סבל, יש דרך לחיות טוב יותר. כמובן שזה הרבה יותר קשה מלהרים ידיים וזה מצריך המון תמיכה מאחרים, ולידציה, רצון וכוחות לשינוי ואמונה. אבל עובדה שיש לא מעט אנשים שסבלו המון בחייהם ולמדו להתמודד עם הסבל ולשפר את רמת איכות החיים שלהם.
את יכולה להיות חלק מהם.

אני מתמודד עם מחשבות דומות כבר מאז שאני קטן, אולי אפילו כבר מגיל שש-שבע. והנה אני עדיין חי, וצברתי חוויות משמעותיות וחיוביות ועדיין הרבה פעמים אני רוצה להיעלם. אבל זה תהליך, לאט לאט תצברי עוד חוויות ועוד חוויות, ותגלי על עצמך דברים חדשים, ותלמדי לאהוב את עצמך, ותלמדי *להתמודד* עם עצמך. הרי בסופו של דבר הקושי הוא קושי בהתמודדות מול עצמנו, מול מה שאנחנו מרגישים, קשה לנו להכיל את זה.

החדשות הטובות הן שתמיד אפשר ללמוד איך להכיל את עצמנו, איך לשפר את עצמנו, איך למלא את החלל הריק שעוטף אותנו ולמצוא מה לקום אליו בבוקר, לשאוב כוחות מנקודות אור שקיימות ביום-יום שאנחנו פחות נוטים לשים לב אליהן.

זה אפשרי.