אני מרגישה צורך להתקרב לאלוהים רק כשרע לי

זה די נפוץ, למיטב ידיעתי. גם לי זה קורה

ההרגשה הכללית שלך לא נכונה

תתפללי ו"תשחקי" אותה דתיה - אחרי המעשים נמשכים הלבבות ומתוך שלא לשמה בא לשמה, הנשמה שלך מסמנת לך

הגיוני שתרגישי ככה.
כשאדם במצב רע ומרגיש חסר אונים לא פעם הוא ינסה לפנות לכל דבר שאולי יכול לעזור לו מתוך הקושי בהתמודדות עם חוסר אונים.

אגיד דבר כזה, אמונה לא נמדדת לדעתי בכמה את עושה לפי הדת ואם את מרגישה שיעשה לך טוב להתפלל - תתפללי.
אני לא רואה במעשה כזה צביעות, הרי אם קיים אלוהים והדת נכונה, לא עשית שום דבר רע, להיפך - התקרבת לדרך הנכונה.
ואם לא קיים אלוהים והדת שקר, לא קרה כלום. כולה התפללת.

כשאדם נולד הדבר הראשון שהוא רואה זה את ההורים שלו שמבחינתו הם כל יכולים, סוג של אלוהים. כשאנחנו מתבגרים התפיסה הזו מתערערת והרבה פעמים אנחנו מנסים לשחזר אותה בדמות אלוהים אחר.
מי היה רוצה להיות חסר אונים וחסר כוח מול מציאות אכזרית אחרי הכל? אף אחד.

הכי הגיוני שיש:)
" השְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ"
בסופו של דבר כןלנו מתקרבים כשקשה לנו, גם אני, וזה בסדר
זה שאת מתקרבת כשקשה לך לא אומר שאת משחקת אותה, אלא שזה יצר טבעי פשוט

זה טוב שאת מודעת כי ככה כשתהיי במצב שלם וטוב יותר עם עצמך תזכרי להודות ולהוקיר

אם את רוצה שיהיה לך טוב, תקיימי מצוות כל הזמן והוא יגרום לך להרגיש טוב, קיבלת קריאת השכמה, את תפסיקי אותה.