אתם גם מרגישים שכולם עושים ואתם מאחור

לא

אני כל כך מבינה אותך :( אני גם ככה וזה מרגיש כל כך תקוע וגם לפעמים מאוד לא קשורה

לא

כן

בדברים מסוימים אני מרגישה ככה ובדברים אחרים אני מרגישה ההפך, כאילו אני מקדימה את כולם. לומדים לחיות עם זה ומבינים שכולם מתמודדים עם התחושה הזו, אין מוקדם או מאוחר לשום דבר- הקצב שלך זה מצוין כל עוד זה עושה לך טוב

לפעמים כן חחח
זה מובן
אבל אנחנו נצליח אנונימית

כן
אני תמיד מאחורה בהכל גם ברישיון גם בזוגיות גם בעבודה פשוט בהכל

שואל השאלה:
אני כמוך אנונימית

מבחינת זוגיות ויחסים עם עצמי כן

כן

הוצאתי רישיון לאקדח לפני שהוצאתי רישיון לרכב (בהפרש של חודש)
הכל טוב.. כל דבר וזמנו שלו.

היי לך,

מהמילים שלך עולות תחושות של ייאוש ועייפות, כאילו ההשוואה לאחרים כבר גובה ממך הרבה כוחות. לצד זה, משערת שההשוואה הזו והביקורת העצמית עלולות לעורר גם תחושת נחיתות, כאילו הדרך שלך פחות טובה או פחות משמעותית משל אחרים. ברגעים כאלה ייתכן שקשה יותר לזכור שגם הדרך שלך ממשיכה להתפתח, גם אם כרגע היא מרגישה איטית או תקועה. בנוסף, נדמה שעולה גם אכזבה מעצמך, אולי כשאת חושבת על הפער שבין המקום שבו את נמצאת לבין המקום שבו היית רוצה להיות.

לפעמים השוואות כאלה הן קצת כמו להסתכל על פסגת ההר של אנשים אחרים, מבלי לראות את כל הדרך שהם עברו כדי להגיע אליה. בתוך המבט הזה, אולי קל לרגע לאבד את היכולת לראות גם את הדרך שאת כבר עברת, ואת הדברים שכן הצלחת להשיג.

מניחה שלא היה פשוט לשתף במחשבות האלה כאן. לפעמים עצם הכתיבה מאפשרת לעצור לרגע ולתת מקום גם למה שמרגיש כבד בפנים.

אם תרגישי שזה נכון לך, את מוזמנת לפנות לצ'אט של סה"ר. שם תוכלי לשתף במה שעובר עלייך ולקבל אוזן קשבת במרחב בטוח, מכיל וללא שיפוטיות.

שולחת חיבוק וירטואלי

שלך,
מתנדבת סה"ר