דודה שלי האהובה נפטרה אתמול בבוקר

משתתפת בצערך.
אבל במקום להסתכל על החודשיים המייסרים האלה, על הזכרונות הרעים, תחשבי על הזכרונות הטובים. תיזכרי במילים החמות שלה, בייחודיות שלה כבן אדם מדהים שהייתה, ותשמחי שיצא לך לזכות בה.
בהתחלה קשה לתפקד, זה ברור.
החור בנשמה תמיד נשאר, אבל את נושאת אותה לכל מקום שאת הולכת. היא איתך.
תכילי את האבל שאת חשה, אל תדחיקי אותו.
זה בסדר לבכות.
ולגבי הבן שלה, תיהי שם עבורו.
הוא צריך מישהו לצידו יותר משהוא היה צריך אי פעם.
מאחלת לך ולמשפחתך רק בשורות טובות אמן

קרה לי עם דוד שלי ז'ל לפני שנה.
באתי לבקר אותו כי ידעתי שהמצב לא טוב ושלפחות אני אבוא לבקר אותו לפני שיקרה לו משהו...
ואז באותו יום שאמרתי את זה וראיתי אותו ואז אמא שלי ואני ירדנו לקנות אוכל בבית חולים ולעלות חזרה, הודיעו לי שהוא נפטר...

זה קשה, אבל הזמן שעובר מקל בקטנה על הכאב. אני גם מתנחמת בזה שהוא סבל כל החודשים האלה ושלפחות הוא נח.

משתתף בצערך.
לצערי אפשר לעשות עם זה שום דבר חוץ מלנסות להתגבר על החור העצום הזה בלב.
זמן יעבור וככל שהזמן עובר תרגישי יותר טוב.
כמובן שהכאב ישאר אבל הכאב באיזה שהוא מקום יתרכך אבל ההרגשה העצובה של האובדן תמיד תישאר שם, פשוט מפנימים עם זה.
יהי זכרה ברוך.

שואל השאלה:
תודה ענקית לכולם

קודם כל אני משתתפת בצערך ואת תמיד תמיד תמיד מוזמנת לדבר איתי בפרטי ולפני שנה סבתא שלי ז'ל נפטרה אחרי כמה שנים שהיא נאבקה בסרטן אני לא יודעת בדיוק כמה כי היה אסור לי לפגוש אותה 5 שנים לפני שבכלל גיליתי ואז היא כבר נפטרה לא הייתי בהלוויה שלה אבל עדיין מאוד קשה לי לחשוב על כל הדברים והטראומות שהיא עברה והתמודדה איתם מאז שנולדה ואז בסוף למות מסרטן ולגבי דודה שלך אני בטוחה שהיא הייתה מהממת ותנסי להתנחם בזה שאחרי החודשיים הנוראים האלה היא עכשיו במקום הרבה יותר טוב ואם תוכלי תנסי להיות ממש בשביל הבן שלה