עזרה מה לעשות 18+

אל תעשי אם זה עושה לך חרדה

שואל השאלה:
אני לא מצליחה להתגבר על זה אבל אני באמת מבאסת אותו

כמה זמן אתם ביחד

אם את לא בטוחה אז לא, את גם צריכה לרצות את זה

שואל השאלה:
חצי שנה

שיתבאס. אל תעשי את זה לפני שאת שלמה עם זה

שואל השאלה:
אני מצד אחד ממש רוצה אבל אני מפחדת ברמות

יודעת להגדיר ממה את בדיוק מפחדת?

שואל השאלה:
ואוו זה מפגר
אבל בעיקר מאמא שלי כי אני לא יודעת איך היא תגיב ובכללי מאיך שאנשים יסתכלו עליי (אפילו שזה דבר נורמלי לחלוטין) וגם מההרגשה של זה

חיימשלי אל תכריחי את עצמך לעשות את זה זה אמור להיות טבעי ושאת מרגישה הכי שלמה עם זה בעולם זה שאת מפחדת מזה עכשיו כנראה שאת עדיין לא מוכנה לזה במאה אחוז ואם הוא באמת אוהב ומכבד אותך הוא יחכה עד שתרגישי מוכנה במליון אחוז

מאמוש קודם כל זה לא רלוונטי איך אחרים יסתכלו אלייך ומה יגידו, בסופו של דבר את איתו תקופה ארוכה ואת ילדה גדולה,
אם זאת הפעם הראשונה שלך ברור שזה מלחיץ ומבלבל אבל תנסי לשים תלחץ בצד ולהבין אם את באמת באמת רוצה את זה בעצמך או שזה יותר כי הוא רוצה
אם את רוצה אז אפילו תגידי לו שאת די לחוצה מי זה ותראו איך אפשר לעשות את זה בצורה אחרת שיותר תרגיע אותך

קודם כל תשתפי אותו בכל הפחדים והחששות שלך(שאת מרגישה בנוח לשתף)
עד שאת לא מרגישה מוכנה ושזה בא ממך- לא עושים כלוםם

ואני לא אומר שמפחדים צריך להפסיד חוויות שרוצים לצבור ביחד
פשוט עוצרים,חושבים ופועלים מתחושת נעימות ושלימות

תחשבי מה היית אומרת לילדה שלך

מניח שהיית אומרת לה לעצור ולא למהר עם זה

הכי חשוב- בקטע הזה, שימי את הרגשות שלו בצד ואל תכניסי אותם לשיקולים, כי זה דבר שצריך לבוא ממך, ולא בגלל לחץ שאת מרגישה
ונשמע שכן בא לך אבל אץ מפחדת מביקורת מהסביבה. אז דבר ראשון, את אפילו לא חייבת לספר לאמא שלך ולאנשים אחרים, זה דבר שאפשר ממש לשמור בפרטיות
דבר שני, תתקשרי עם בן הזוג שלך! תגידי לו מה מפריע לך, מה החששות. הכי חשוב זה לדסר ולא לשמור בפנים. לתקשר איתו זה עדיף על פני לקבל עצות בסטיפס:)

אז תגידי לו דוגרי שאת לא מוכנה ואם הוא באמת גבר הוא יתחשב בך ואתם לא תעשו את זה

אם הוא לוחץ עליך לעשות את זה ואת לא רוצה או מרגישה מוכנה אז אל

הרצון שלו זה טוב ויפה, אבל הוא יכול גם לספק את החשק שלו עם עצמו. אם את תחווי חוויה לא נעימה, לא ממקום שלם זה יפגע גם בך וגם בו.
ועוד משהו, אני מבינה אותך, אומנם אני קטנה ממך ולא שכבתי. אבל היה לי חבר ועשינו איזה משהו קטן, בגיל יחסית צעיר, לא באמת. כן רצינו ורציתי את זה, אבל פחדתי מאיך אני אחשב ואיך את אראה את עצמי. ומה יחשבו עלי (אפילו שלא סיפרתי את זה)
כל מה שאי פעם עשינו היה מאוד לאט ומותאם לי, וסופר כיף ומחבר.
ועדיין באותה תקופה במחשבות שלי היו גם על מה אני נחשבת עכשיו, מה אני 'מנוסה', מה להגדיר את עצמי.
בדיעבד שנה אחרי אני חושבת לעצמי "מה לעזעזל התעסקת בזה כל כך הרבה, הרי אם היית חוזרת אחורה לא היית מוותרת על זה, אז ז על כולם ובאמת שדי למחשבות וההגדרות של מה אני"

באמת העצה שלי היא לחשוב עם עצמך אם את רוצה את האינטימיות הזה או לא. לדבר את זה איתו, שידע שיכול להיות להערב הזה יתפתח ככה או אחרת, ויכול להיות שסתם תשבו לדבר ולראות טלוויזיה, שיבוא בלי ציפיות