9 תשובות
דבר ראשון אל תקחי כדורים זה לא הכי טוב , תצאי עם חברות , תטיילי ,צאי לחופש ותראי שהעולם יפה
וואו מצטערת לשמוע❤
עברתי את זה השנה וזה סיוטט אז שולחת לך חיבוק ❤ ומלא כוחות!
זה תלוי כמה זמן את לוקחת את הכדור...
עברתי את זה השנה וזה סיוטט אז שולחת לך חיבוק ❤ ומלא כוחות!
זה תלוי כמה זמן את לוקחת את הכדור...
היי,
אני לא מאובחנת.... אבל ממש מזדהה איתך, מכירה את זה ממש מקרוב, יום אחד אני יוצאת ומבלה ויום אחר כך חרא.....
אין לי כל כך עצות.... אני חושבת שצריך ללמוד את זה... איך זה קורה ומתי, אבל לאדעת....
רק רציתי להגיד שאני ממש מזדהה ומכירה את זה טוב....
את לא לבד(:
אני לא מאובחנת.... אבל ממש מזדהה איתך, מכירה את זה ממש מקרוב, יום אחד אני יוצאת ומבלה ויום אחר כך חרא.....
אין לי כל כך עצות.... אני חושבת שצריך ללמוד את זה... איך זה קורה ומתי, אבל לאדעת....
רק רציתי להגיד שאני ממש מזדהה ומכירה את זה טוב....
את לא לבד(:
בדרך כלל לוקח כמה שבועות לכדור להשפיע ובשבועות האלה מרגישים תופעות לוואי שאמורות להעלם עם הזמן...
היי! קודם כל תודה על השיתוף
אני מתאר לעצמי כמה זה לא קל להאבק כל יום עם עצמך ולקום כל יום מחדש על הרגליים
אולי תנסי לחיות בשביל מטרה מסויימת
ויקטור פרנקל אמר:" מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל 'איך"
כלומר מי שיש לו אפילו דבר אחד שבשבילו הוא קם בבוקר, זו ברכה וכוח להמשיך.
תזכרי שאת קמה למטרה מסויימת
וכדאי לעדכן את המקום לימודים במצבך
תקחי את זה ברוגע, כל יום תראי איך את
אפילו תקומי קצת יותר מאוחר ותבואי
כל הכבוד לך על ההחלטה הזו
אני מתאר לעצמי כמה זה לא קל להאבק כל יום עם עצמך ולקום כל יום מחדש על הרגליים
אולי תנסי לחיות בשביל מטרה מסויימת
ויקטור פרנקל אמר:" מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל 'איך"
כלומר מי שיש לו אפילו דבר אחד שבשבילו הוא קם בבוקר, זו ברכה וכוח להמשיך.
תזכרי שאת קמה למטרה מסויימת
וכדאי לעדכן את המקום לימודים במצבך
תקחי את זה ברוגע, כל יום תראי איך את
אפילו תקומי קצת יותר מאוחר ותבואי
כל הכבוד לך על ההחלטה הזו
נשמעת כמו אנונימית אלופה שנלחמת, אני גאה בך וכמה זה לא מובן מאליו למרות הקושי למצוא את הרצון להוציא את עצמך מזה ולשתף - כבר זה דורש מלא כוחות.
היום אני בת 20, אבל אני מאובחנת עם דיכאון קליני מגיל עשר. לצערי במהלך השנים זה הקשה עליי בלימודים (יותר על הגעה, פחות על לימודים). הייתי מגיעה אולי פעמיים בשבוע כבר מהיסודי ועד סוף התיכון.
בגלל שהייתי תלמידה טובה הבליגו לי על היעדרויות ואפילו הפסיכאטרית שאז טיפלה בי כתבה מכתב נוקב שיניחו לי ויאשרו לי הגעה חופשית.
בתיכון התחילו יותר להכביד ולאיים בהורדת ציוני התנהגות אבל אני ידעתי מה אני עושה - אני דואגת לבריאות שלי. זה לא שאני יושבת בבית ומגרבצת. אני יושבת בבית ונלחמת, מנסה לייצב את עצמי, הולכת לטיפולים, לשיחות, מנסה להחזיר טעם לחיים, למצוא כוחות לקום, לשלב טיפול תרופתי ולראות מה הכי מתאים לי.
הספיקה שיחה אחת כדי שתעביר לצוות בבית ספר את המצוקה שלי והם הניחו לי גם הם.
הטיפ הכי גדול שאני יכולה להביא לך מהחפירה הזו זה שאת לפני הכל.
הבריאות הנפשית שלך לפני הכל.
תתמקדי בלהחלים, בלהשתקם, בלהשתפר, תעשי דברים שעושים לך טוב. דיכאון קליני זה לא דיכאון עונתי שחולף אחרי חודשיים - זה עול וזה לקום כל יום מחדש עם תחושת אבן בחזה שאת צריכה לסחוב עכשיו בנוסף לגוף שלך.
כל מה שתרגישי שאת צריכה הוא לגיטימי.
מהחוויה האישית שלי זה הדבר הכי חשוב לשים מול העיניים.
בנוסף לזה - לשתף לשתף לשתף
לשתף חברות, חברים, הורים - לא להעלם. לא להיבלע לתוך הדיכאון. גם אם קשה לצאת ולעשות דברים פיזית לפחות לשתף חברים כדי לא להעלם להם מהרדאר, שידעו מה קורה איתך. זה יעזור לך לא להתרחק מהם - סופר חשוב להיות מוקפת באנשים שדואגים ואוהבים, אפילו בשניים שלושה.
בכללי ביום יום, יש דברים בסיסיים שעם כמה שזה קשה לפעמים את צריכה לשמור עליהם: לשתות הרבה מים, להימנע מצריכת אלכוהול ועישון, לישון בלילה שמונה שעות, לא יותר מדי ולא פחות מזה.
לאכול מסודר, ירקות עושים טוב. לצאת להליכות, להשאיר חלון פתוח בחדר שיהיה איוורור ובכללי לדאוג לחדר נקי ומסודר - יש השפעה ישירה על המצב רוח מהסביבה שאת נמצאת בה. לסגל הרגלים קבועים וקטנים כל יום: סודוקו אחד ביום, ברכות השחר בבוקר אם את מאמינה ומרגישה לנכון, 6000 צעדים ביום, לקרוא פרק מספר.
זאת תחושת הצלחה קטנה גם בימים קישם שמרגיש שכלום לא הולך - "נכון היה קשה היום אבל עמדתי במטרה הקבועה שלי"
שולחת לך חיבוק, קטן עלייך
את נשמעת כמו אחת שתצליח בהכל
היום אני בת 20, אבל אני מאובחנת עם דיכאון קליני מגיל עשר. לצערי במהלך השנים זה הקשה עליי בלימודים (יותר על הגעה, פחות על לימודים). הייתי מגיעה אולי פעמיים בשבוע כבר מהיסודי ועד סוף התיכון.
בגלל שהייתי תלמידה טובה הבליגו לי על היעדרויות ואפילו הפסיכאטרית שאז טיפלה בי כתבה מכתב נוקב שיניחו לי ויאשרו לי הגעה חופשית.
בתיכון התחילו יותר להכביד ולאיים בהורדת ציוני התנהגות אבל אני ידעתי מה אני עושה - אני דואגת לבריאות שלי. זה לא שאני יושבת בבית ומגרבצת. אני יושבת בבית ונלחמת, מנסה לייצב את עצמי, הולכת לטיפולים, לשיחות, מנסה להחזיר טעם לחיים, למצוא כוחות לקום, לשלב טיפול תרופתי ולראות מה הכי מתאים לי.
הספיקה שיחה אחת כדי שתעביר לצוות בבית ספר את המצוקה שלי והם הניחו לי גם הם.
הטיפ הכי גדול שאני יכולה להביא לך מהחפירה הזו זה שאת לפני הכל.
הבריאות הנפשית שלך לפני הכל.
תתמקדי בלהחלים, בלהשתקם, בלהשתפר, תעשי דברים שעושים לך טוב. דיכאון קליני זה לא דיכאון עונתי שחולף אחרי חודשיים - זה עול וזה לקום כל יום מחדש עם תחושת אבן בחזה שאת צריכה לסחוב עכשיו בנוסף לגוף שלך.
כל מה שתרגישי שאת צריכה הוא לגיטימי.
מהחוויה האישית שלי זה הדבר הכי חשוב לשים מול העיניים.
בנוסף לזה - לשתף לשתף לשתף
לשתף חברות, חברים, הורים - לא להעלם. לא להיבלע לתוך הדיכאון. גם אם קשה לצאת ולעשות דברים פיזית לפחות לשתף חברים כדי לא להעלם להם מהרדאר, שידעו מה קורה איתך. זה יעזור לך לא להתרחק מהם - סופר חשוב להיות מוקפת באנשים שדואגים ואוהבים, אפילו בשניים שלושה.
בכללי ביום יום, יש דברים בסיסיים שעם כמה שזה קשה לפעמים את צריכה לשמור עליהם: לשתות הרבה מים, להימנע מצריכת אלכוהול ועישון, לישון בלילה שמונה שעות, לא יותר מדי ולא פחות מזה.
לאכול מסודר, ירקות עושים טוב. לצאת להליכות, להשאיר חלון פתוח בחדר שיהיה איוורור ובכללי לדאוג לחדר נקי ומסודר - יש השפעה ישירה על המצב רוח מהסביבה שאת נמצאת בה. לסגל הרגלים קבועים וקטנים כל יום: סודוקו אחד ביום, ברכות השחר בבוקר אם את מאמינה ומרגישה לנכון, 6000 צעדים ביום, לקרוא פרק מספר.
זאת תחושת הצלחה קטנה גם בימים קישם שמרגיש שכלום לא הולך - "נכון היה קשה היום אבל עמדתי במטרה הקבועה שלי"
שולחת לך חיבוק, קטן עלייך
את נשמעת כמו אחת שתצליח בהכל
שואל השאלה:
ואוו איזה מלכה את אני כלכך מזדהה תודה על הכל^
ואוו איזה מלכה את אני כלכך מזדהה תודה על הכל^
אנונימית
^^חייבת להגיד שגם אותי חיזקת
נשמה שאת... זה ממש עשה לי טוב לקרוא את זה....
אני מזדהה חלקית עם מה שכתבת... וגם זה עזר לי להבין כל מיני דברים על עצמי..... תודה רבה (:
נשמה שאת... זה ממש עשה לי טוב לקרוא את זה....
אני מזדהה חלקית עם מה שכתבת... וגם זה עזר לי להבין כל מיני דברים על עצמי..... תודה רבה (:
ריגשתן אותי שתיכן, בנות אתן לא לבד
ואם אני אוכל לעזור איכשהו אפילו רק בתור אוזן קשבת אתן תמיד מוזמנות לפנות אליי
אוהבת אתכן מהלב
ואם אני אוכל לעזור איכשהו אפילו רק בתור אוזן קשבת אתן תמיד מוזמנות לפנות אליי
אוהבת אתכן מהלב