3 תשובות
סרבו
א. ממשלת שמאל קיצון היא לא על הפרק.
אם ניקח לדוגמה את מפלגת הדמוקרטים, איחוד של העבודה ומרצ, שזו המפלגה השמאלנית היחידה שבאמת תהיה גדולה ובעלת כוח(ובעזרת השם כמה שיותר מנדטים!), ומצד שני גם באמת שמאלנית, היא ממש לא נגד גיוס או נגד המדינה.
נהפוך הוא, יש להם את הרשימה עם הכי הרבה קצינים.ות בצה"ל.
זו אם כבר, המפלגה הכי פטריוטית.

ב. ארץ ישראל כבושה, זו עובדה, כבשנו את ארץ ישראל במלחמת העצמאות וקיבלנו את האדמות האלה בזכות ולא בחסד.
אבל המילה כיבוש היא לא בעיה, היא לא מילת גנאי או לעג, למרות שיש כאלה שבוחרים לשמוע אותה כך גם אם זו לא כוונת המדבר, או כאלה שבוחרים להשתמש בה כך כי הם דוחפים את האידיאולוגיה האישית שלהם לתוך הדברים שהם אומרים.
כיבוש זה תיאור של מצב מסוים, לא מילה בעייתית כל שהיא נגד המדינה, בשום צורה.
לצורך הדוגמה כשמאלנית, אין לי שום בעיה עם העבודה שכבשנו את האדמות האלה במלחמת העצמאות, יש לי בעיה מסוימת עם הכיבוש המתמשך ביהודה ושומרון, בעיקר כי הוא פשוט לא עובד ולא מוביל לשום מקום והוא פשוט פלסטר גרוע לפצע מאוד מדמם.
עם זאת, למרות שאני לא מסכימה עם הכיבוש הזה, אני עדיין אתגייס לצה"ל, ולא סתם לצה"ל אלא ללוחמה, ולא סתם ללוחמה אלא גרעין נחל.
אז ההגדרה שלך לשמאל קיצון היא קצת לקויה, כי השמאל הבאמת קיצון בארץ הוא קומץ פצפון שקשה לדמיין, למשל המטורללים שחושבים שצריכה להיות פה רק מדינה פלסטינית ובכלל לא מדינת ישראל. הם מיעוט זניח, אין להם שום כוח.
גם המפלגות הערביות, שרבים מגדירים כשמאל קיצון, הם בסוף באים כדי לדאוג למגזר שלהם, לערביי ישראל. כמו שהמפלגות החרדיות באות לדאוג למגזר החרדי, הציונות הדתית דואגים כמובן לציונות הדתית, וכן הלאה לגבי כל מפלגה "מגזרית" שהייתה בישראל או תהיה בישראל.
^מחזק מאוד את מי שמעליי.