מה דעתכם על חוות הדעת שלי על הספר ארבע ההסכמות?

הספר נשען בדרכים עקיפות על ערכי התנ"ך והברית החדשה, מכיוון שארבע ההסכמות עצמם מתבססות על התרבות הטולטקית. הערכים המוסריים של הטוטלקים זהים לערכי הנצרות והיהדות. אפילו דון עצמו איזכר את הברית החדשה ואת ישוע בספר.

הספר מאיר נתיב חדש לזווית חיים אחרת. ללא שפיטה עצמית מיותרת, ללא חשיבה על "מה יקרה אם", זיהוי של תהליך הילדות שלנו שדון קרא לו "אילוף".
התרבות המודרנית יכולה להסתכל על הדרך הזו כאגואיסטית וחסרת חשיבה. הרי, אם אתה לא לוקח דברים באופן אישי יכולים להסתכל עליך כאדם שחושב רק על עצמו, כי אם אתה לא מהרהר לעומק במילים שאנשים אחרים אמרו לך, ואתה מסתכל רק על המחשבות שלך, אתה יכול להיראות כאדם שהאחר לא מעניין אותו. הוא חושב על עצמו.

אני אישית לא מאמין בדרך של "לא לקחת דברים שאחרים אמרו לך באופן אישי". מילים הם חשובות וטהורות, כפי שדון עצמו טיהר. מה שמבדיל אותנו לחיות, זה שיש לנו דרך לתקשר אחד עם השני.
הדרך שאני מציע היא אחרת. לא לבטל את התקשורת האנושית, אלא לתרגל אותה.
נניח שמאמן קבוצת כדורגל הטיח אמרות קשות בשחקנים שלו.
הוא אמר "אתה שחקן גרוע, ואתה חייב ללמוד לתרגל את הסיבולת שלך."
אותו שחקן צריך לעשות תרגיל של שלושה שלבים.

מה המטרה של אותה אמרה? - האם המאמן אמר לי שאני גרוע כדי להעליב אותי, או כדי להציג עובדה אמיתית, שאני באמת גרוע ואני חייב לאמן את הסיבולת שלי.

האם זה יועיל לי? - מה אני יכול להוציא מהאמרה הזאת? אם אני הבנתי שאני גרוע בסיבולת, אני לא צריך לחשוב רק על זה שהמאמן אמר שאני גרוע אלא להסתכל בעיקר על כך שהוא הציג עובדה אמיתית דרך המילים שלו. "אתה צריך לתרגל סיבולת". ובכך ללמוד להתאמן על הסיבולת.

מה עושים עכשיו? - ללמוד וליישם משפטים שאמרו לי באופן אישי.

השחקן לא חייב לקבל את המשפט כולו כאמת מוחלטת על האישיות או הערך שלו. אבל הוא גם לא צריך לומר: "אני לא לוקח דברים אישית, אז לא אכפת לי מהמאמן אומר."
ערכי הספר והדברים שדון מציע טובים ואיכותיים. ההבהרה שלי כאן היא שקורא יכול להתפתות לחיים חסרי ערך ועצלני מחשבה.