8 תשובות
זה בדיוק מה שקורה
כולנו נשאבים לאמצע של הגלקסיה שלנו
וכל הגלקסיות נשאבות לאמצע של חור שחור אחר, וזה לופ שלא נגמר
בסופו של דבר - הדין של כולנו זה מוות חח
כולנו נשאבים לאמצע של הגלקסיה שלנו
וכל הגלקסיות נשאבות לאמצע של חור שחור אחר, וזה לופ שלא נגמר
בסופו של דבר - הדין של כולנו זה מוות חח
תורת היחסות
זה פשוט לוקח מלא מלא זמן כי היקום לא מפסיק לגדול, אז כביכול גם כשאנחנו מתקרבים לחור השחור שלנו - אנחנו תוך כדי גם מתרחקים ממנו
אבל מתישהו אנחנו נישאב פנימה
או שהשמש שלנו תאכל אותנו, אחד מהשניים
אבל מתישהו אנחנו נישאב פנימה
או שהשמש שלנו תאכל אותנו, אחד מהשניים
שואל השאלה:
יש לך ראיות לכך שהיקום נשאב לתוך עצמו?
יש לך ראיות לכך שהיקום נשאב לתוך עצמו?
אנונימי
בגלל שיש אנרגיה אפלה או משהו
לא הכל אנחנו יודעים והמדע זה הכלי הכי אמין שיש לאנושות להציע אז חוץ מלהטיל ספק
אין לנו משהו יותר טוב להאמין לו
לא הכל אנחנו יודעים והמדע זה הכלי הכי אמין שיש לאנושות להציע אז חוץ מלהטיל ספק
אין לנו משהו יותר טוב להאמין לו
אנונימי
יש ראיות לכך ש-חור שחור שואב לתוכו הכל, גם אותנו, כן.
כי היקום מתרחב
לא ידוע מדוע זה קורה אבל היקום מתרחב, ולא רק זאת אלא שקצב התרחבותו גדל בהדרגה.
ההתרחבות הזו אינה מורגשת אפילו בקני מידה גדולים יחסית אבל כשמגיעים לקנה מידה גדול מאוד (**מאוד**) יש לה השפעה ממשית והיא גורמת לעצמים להתרחק זה מזה פשוט כי ביניהם נוצר עוד מרחב.
אם קצב ההתפשטות ימשיך לגדול בהדרגה הוא יעשה חזק מספיק בשביל להשפיע גם על גופים קרובים יותר זה לזה, בעתיד הרחוק גלקסיות יתפרקו, ואז מערכות כוכבים. לאחר כמות זמן מספיק גדולה בשביל להיחשב כנצח, כל היקום יתפרק ובגלל תרמודינמיקה שלא אכנס אליה כל האנרגיה הקיימת תתפזר באופן כמעט אחיד ולא שימושי. נותר יקום קר וחשוך, זוהי תיאוריית מות החום של היקום.
תיאוריה קיצונית יותר קובעת שהתפשטות היקום תהפוך בשלב מסוים למהירה מספיק בשביל לפרק חומר, לפרק אטומים, הקריעה הגדולה.
אם התפשטות היקום תאט או תעצור, עדיין כנראה שלא כל החומר יתלכד בהשפעת הכבידה. כוח הכבידה קטן בריבוע המרחק ולכן גוף שיתרחק במהירות מספקת יכול לברוח לחלוטין מהשפעת הכבידה שלו ולא לחזור (קוראים לזה מהירות מילוט)
אם התפשטות היקום לא רק תאט, אלא היקום יחל להתכווץ, הכל בסופו של דבר יתאחד.
לא ידוע מדוע זה קורה אבל היקום מתרחב, ולא רק זאת אלא שקצב התרחבותו גדל בהדרגה.
ההתרחבות הזו אינה מורגשת אפילו בקני מידה גדולים יחסית אבל כשמגיעים לקנה מידה גדול מאוד (**מאוד**) יש לה השפעה ממשית והיא גורמת לעצמים להתרחק זה מזה פשוט כי ביניהם נוצר עוד מרחב.
אם קצב ההתפשטות ימשיך לגדול בהדרגה הוא יעשה חזק מספיק בשביל להשפיע גם על גופים קרובים יותר זה לזה, בעתיד הרחוק גלקסיות יתפרקו, ואז מערכות כוכבים. לאחר כמות זמן מספיק גדולה בשביל להיחשב כנצח, כל היקום יתפרק ובגלל תרמודינמיקה שלא אכנס אליה כל האנרגיה הקיימת תתפזר באופן כמעט אחיד ולא שימושי. נותר יקום קר וחשוך, זוהי תיאוריית מות החום של היקום.
תיאוריה קיצונית יותר קובעת שהתפשטות היקום תהפוך בשלב מסוים למהירה מספיק בשביל לפרק חומר, לפרק אטומים, הקריעה הגדולה.
אם התפשטות היקום תאט או תעצור, עדיין כנראה שלא כל החומר יתלכד בהשפעת הכבידה. כוח הכבידה קטן בריבוע המרחק ולכן גוף שיתרחק במהירות מספקת יכול לברוח לחלוטין מהשפעת הכבידה שלו ולא לחזור (קוראים לזה מהירות מילוט)
אם התפשטות היקום לא רק תאט, אלא היקום יחל להתכווץ, הכל בסופו של דבר יתאחד.
כי קצב התרחבות המרחב גבוה בהרבה מזה, והכוח צשיכה קטן ביחס ריבועי למרחק, והחומר ביקום כן "קורס לתוך עצמו" אבל לא לריכוז אחד של חומר אלא להרבה מאוד, לריכוזים שגדולים מספיק שיכולים לבצע היתוך גרעיני קוראים "כוכבים'
לריכוזים אחרים קטנים יותר קוראים "כוכבי לכת"
יש גם ריכוזים של חומר שנדחסו לחורים שחורים, אבל החומר נוטה להיות מרוכז בריכוזים בגדלים שונים.
לריכוזים אחרים קטנים יותר קוראים "כוכבי לכת"
יש גם ריכוזים של חומר שנדחסו לחורים שחורים, אבל החומר נוטה להיות מרוכז בריכוזים בגדלים שונים.