יש גבול להומור/סאטירה? אם כן איפה הוא נמצא?

בשביל כל בן אדם זה אחרת

חצי שנה מאז האירוע. תן לי ורד btw

אם נגיד מישהו עושה שואה שניה רוצח 7 מליון יהודים ואז עושה 6-7 עם הידיים ואומר שהכל היה בהומור זה מוגזם והגבול נמצא איפשהו בין זה לבין בדיחות על אמא כי אין על אמא וזה לא מכבד הבדיחות האלו

אין גבול
מי שאומר לך שיש גבול הוא בנאדם בלי חוש הומור
את יכול לצחוק על כל דבר
גם פרות קדושות
מי אמר שזה אסור ?
זה שיש מי נפגע לא אומר שאי אפשר לעשות הומור על כל דבר למעט " הומור שקשור לדברים מאוד קשים שזה יכול להיחשב סתם בולי וסתם מיותר"
יש מקרים שאני אגיד אוקיי אולי לא על מול אנשים שחוו טראומה מסוג כלשהו ולהגיד להם דווקא רק כי את חושבת שזה יהיה מצחיק להגיד את זה דווקא לו
יש גבול את תדעי ברגע שתראי אותו

לדעתי אין. אין שום גבול משום סוג.
אבל אם נגיד זו סאטריה שמוצגת מול קהל מסויים (למשל ברשתות חברתיות או פודקאסט) אז צריך לדעת להתאים את התוכן לקהל הספציפי שרוצים לייצר. אבל מדובר פה בהתאמה.. בלי קשר לגבולות שמבחינתי לא קיימים. ואסור שיהיו קיימים.

הומור וסאטירה זו התרופה הכי טובה לנפש שלנו. וככל שאפשר לקחת את זה רחוק יותר, ככה זה עוזר יותר להתמודד.

נשמע לי סביר לומר שהגבול הוא לא בתוכן עצמו אלא באנשים ששומעים אותו. כלומר אם מישהו עלול להיפגע מההומור הזה אז אל תאמר אותו מולו. לעומת זאת כשיש הסכמה של כל החברים בשיחה על זה שאין גבול להומור - אין גבול.